טכנוקרטים: ראיון עם אנה להטה, אשת פאקוטק

בעידן שבו לא ברור איך מועדון כמו ברזילי חוגג שש שנים לקיומו כמותג, ההישרדות של ליין הטכנו וההאוס פאקוטק במשך שבע שנים נראית עוד יותר כמו עניין של השגחה עליונה. כשמכניסים למשוואה את העובדה שמדובר בליין שחלק גדול מייחודו האסתטי והמוזיקלי נמצא במינימליזם וצניעות, נראה שגם חוקי הטבע הקשוחים של עולם חיי הלילה לוקחים הפסקה לרגע ורוקדים לביטים המצוינים שהליין הזה הפיק בעשרות מסיבות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהסצנה הקטנה והדביקה בישראל.

בסוף השבוע הקרוב יסגרו פאקוטק, הלא הם הצמד הבלתי נפרד אנה הלטה וצחי סוזנה, את עונת המסיבות השביעית שלהם, בשתי מסיבות חגיגיות בירושלים ותל אביב עם הדי ג'יי פטריס סקוט. לאחר מכן, ייסעו השניים לחו"ל להתרעננות מוזיקלית ופיתוח השרירים הבינלאומיים שלהם, כשלחיי הלילה בישראל הם מתכננים לחזור בסערה בנובמבר. ובניגוד למצב הרוח המדוכדך שמביאים איתם המשטרה, העירייה, צווי הסגירה והעייפות של אנשי הקלאבים, התנועה של פאקוטק החוצה נעשית כדי לחזור.

"אסור לחשוב שהגענו לפיק שלנו", אומרת הלטה בראיון לוואלה! תרבות. "יש עוד המון אמנים שאנחנו רוצים להביא לארץ, יש כבר תוכניות לנובמבר, אז נביא לפה כמה שמות מעניינים. גם הנסיעה לחו"ל נועדה להקשיב לדי ג'ייז כדי לשמוע דברים חדשים. אנחנו כל הזמן מתעדכנים וחלק מהעניין הוא לעשות את זה שם, תוך כדי שגם אנחנו ננגן מדי פעם".

"קודם כל, באירועים נחשבים אנחנו תמיד עושים שתי מסיבות, בירושלים ותל אביב ואז העלויות טיפה מתחלקות, כי בעצם יש לנו שני אירועים עם אנשים שונים בכל פעם, כשמעט גם מגיעים פעמיים. לעתים מאוד רחוקות אנחנו כן עלולים להפסיד, למרות שאנחנו תמיד בונים את זה באופן כזה שזה שלא יקרה. אנחנו אף פעם לא היינו בנויים לאירועים גרנדיוזיים, למרות שאנחנו מביאים שמות נורא חמים באירופה. אנחנו גם כן מבינים שזו מדינה ממש קטנה והרבה פחות אנשים מכירים את האמנים האלו מאשר בחו"ל. כשאנחנו מביאים אמן, אנחנו לא בונים על זה שהשם שלו יביא אנשים – אנחנו עדיין צריכים לשלוח מלא אינפורמציה שתסביר את זהות האורח הזה. כמובן שיש קהל שמכיר את השם ומתרגש, כמו, למשל, במקרה של האורח הקרוב, פטריס סקוט. אבל יש גם כאלו שסומכים על המותג הזה שנקרא פאקוטק".

"תמיד היינו מציאותיים, אף פעם לא היתה לנו התלהבות מעבר למה שקיים והתנהגנו כלפי כל מסיבה כאילו היא הראשונה. בארץ יש מיליארד ליינים שמקיימים שני אירועים ואז מסיימים את הפעילות. לנו היה חשוב להתמיד".

כשהלטה מדברת על התמדה, היא מתכוונת לימים בהם הליין היה מקיים מסיבות בירושלים, שסבלה מהתקפות טרור חוזרות ונשנות שהפכו את המסיבות שלהם לא רק לחוויה תרבותית איכותית אלא גם למפלט ברור מאימת היום יום:

"עשינו מסיבות בירושלים ממש בזמן הפיגועים", היא מספרת. "דווקא אז עשינו את המסיבות בתדירות די גבוהה. כנראה שהרגשנו שזה משהו שצריך לעשות".

"בוא נאמר שכשעשינו מסיבות אנדרגראונד, המשטרה היתה אישיו, אבל היום ממש לא, לפחות לא בעיניים שלנו כדי ג'ייז ומפיקים. אני לא יודעת איך זה מבחינה עסקית, כי אין לי את הקהל שמתדלק בחוץ וזה פחות מעניין אותי. לכן אני גם לא חושבת שחיי הלילה נמצאים באיזושהי ירידה. היום, אנשים יוצאים לחו"ל הרבה יותר משנים קודמות והם מחונכים לחיי לילה. תחשוב שלפני שמונה שנים, חוץ מהאומן 17 שהביא כוכבים שחלקם היו מעולים, די ג'ייז מאירופה במועדון קטן היה פלא של ממש. היום, בכל סוף שבוע אנחנו רואים די ג'ייז מחו"ל שבאים והם מבסוטים ממה שקורה פה. אני גם חושבת שאנשים קצת יותר מחונכים: הם מכירים את הטראקים, מכירים את ההפקות ושומעים את השמות שמופיעים בפסטיבלים בחו"ל".

"עם כל השנים שאנחנו גרים בירושלים, היה נחמד אם בסופו של דבר היינו קצת יותר בתל אביב, כי הנסיעות האלו בין לבין משגעות אותנו. פעם חשבנו לעצמנו, 'מה, גם מצד אחד של ברלין לוקח 40 דקות להגיע לצד אחר', אבל זה קשה. אנחנו מאד אוהבים את העיר, צחי נולד בה ואני עליתי אליה, אבל אין לנו מניפסט שקשור בה. אנחנו בכלל לא פוסלים מעבר לתל אביב אם צריך, אבל זה יהיה קשה: אנחנו סוג של הירושלמים האחרונים בעסק".

לאורך השנים שמרה פאקוטק על רעננות בזכות התפתחות מוזיקלית נבונה והתקשרות נכונה בזמן אמת עם די ג'ייז נחשבים כמו קאסי וטאמה סומו, וגם על ידי שיתופי פעולה מסקרנים בתוך ישראל. בין השאר, פאקוטק פתחו צוהר לעולם של יוצרים ממוצא רוסי, חסרי עניין במיינסטרים שלא השכיל לסחוף אחריהם נתח משמעותי מפוטנציאל הבליינים בקרב העלייה הרוסית.

"יש משהו באמת מיוחד בדי ג'ייז רוסים, כמו שיש בספרדים לפי מה שאני שומעת", אומרת הלטה, בעצמה עולה מאוקראינה. "די ג'יי כמו לנה פופובה, אחת התקליטניות הראשונות בברית המועצות שכבר הגיעה לארץ כמה פעמים, יודעת להחזיק אנשים, גם ישראלים, בלי עליות וירידות – פשוט עם גרוב קבוע, מקפיץ. הם יודעים לשלב גישה של הארדקור עם הרבה אינטליגנציה".

"אני לא רוצה לדבר על סצנת הבליינות הרוסית בכלל, בגלל שהיא משהו מאד מיינסטרימי. אמנם יש ליין כמו טראומפונקט, שעושים מסיבות עם אמנים מחו"ל וחלק גדול מהקהל שלו הוא רוסי, אבל הוא הדוגמה היחידה למשהו איכותי מהסוג הזה בארץ. אבל דווקא בחיי הלילה הישראלים, הקהל הרוסי מאוד בולט. בכל מועדון יש רוסים. בדראם אנ' בייס יש כמויות גדולות של רוסים ואפילו בדאבסטפ. מה שאני פחות אוהבת זה את המסיבות הענקיות האלו שיש בהן די ג'יי רוסי, קהל רק של רוסים ולהיטים רוסים. אלו מסיבות עם ניחוחות של גטו".

"אנחנו מתים על הקהל הרוסי שבא אלינו. הכי מוסיפים לאווירה".