לרקוד עם דמעות בעיניים

אם יש משהו שיכול להמתיק מעט את הגלולה המרה ששמה ט"ו באב אלו החדשות המשמחות לפיהם, על פי מקורות זרים, יש סיכוי גבוה שקסיוטון פור דה פיינפולי אלון יופיע בישראל. מאחורי השם הארוך מדי בשביל להיכנס לכותרת עומד בחור רגיש ושבור לב בשם אוון אשוורת' והוא בדיוק המשקולת שאתם צריכים כדי לשקוע הכי עמוק שאפשר - רק כדי שתוכלו לטפס בחזרה למעלה.

"איך אני יכול להיות כל כך עיוור כשעיניי פקוחות לרווחה?", שואל מארק לאנגן בשיר האפוקליפטי של הסולסייברס. הוא יורד על הברכיים ומתחנן שהלילה הוא ייצא לחופשי. היופי בשירים כמו "Revival" הוא שהנמען שלהם הוא תמיד מין משהו מעורפל, בחורה מסתורית, אולי אלגוריה ליחסים בין האדם לאל שבמרומים, זה לא באמת משנה כי כל אחד לוקח את זה לאן שהלב שלו לוקח את זה. לאנגן לא המציא כלום כמובן, שלמה המלך עשה את זה קודם, אבל אנחנו בחרנו היום לקטלג את "Revival" כשיר של לב שבור שמבקש להיגאל.

מאז התפרקו הסמיתס ומאז שאנשים הפסיקו להתייחס לקריירת הסולו של מוריסי (משום מה), החל המירוץ לחיפוש משורר היחסים-רוקנרול-ביטחון עצמי בקאנטים. האמת היא, שכבר כמעט עשור שקלה אוקרקה, סולן בלוק פארטי שהוציא אלבום סולו באחרונה, הוא באמת האיש.

זה לא רק המיניות המעורפלת עם הנטייה לכתיבה בעלת גוון הומוסקסואלי, אלא העדינות, הרוך, השנינות והדמעות בעיניים מכל שורה גאונית שלו, כאלו שצצו בשירים כמו "This Modern Love" או "I Still Remember" . אז המילה האחרונה של מוריסי 2010 זה השיר הזה, מעין ארון לעוד מערכת יחסים אבודה באנגליה הצעירה, המנוכרת והמאוהבת בעצמה והתחושה היא שלפחות עם השיר הזה, אותו אור שלעולם אינו כבה פשוט אכן נותר דלוק, אבל בחדר חדש לגמרי.

הבעיה עם ט"ו באב, כמו כל תאריך גלובלי, היא הדביקות המיידית שהוא מזמן. אמרת ט"ו באב, צבעת את עצמך בלבן, תקעת יד עם אהובת התיכון והלכתם לרקוד צלילי "Everything I Do" של בריאן אדמס. אבל יחסים, תסביר לכם כל וויטני יוסטון ואפרת גוש, הם עניין כואב, לפעמים – ובאופן כלל לא רצוי – אלים. ג'פרי לי פירס, הנשמה המעונה שהנהיגה את גאן קלאב, ידעה להביע את הצד הקשוח הזה, שגם בט"ו באב צריך לזכור.

Kings of Convenience שרים על הרגע הבהיר הזה שבו ברור לפתע מבעד לבלבול ולרוגז שמכאן עדיף להמשיך לבד. בהילוך מהיר הם משרטטים את כל המסלול הנפשי שעובר מי שנוטה לחשוב שקל לו יותר בפרידה, מכיוון שלא הוא הצד הנזרק – מהרגע האחרון שבו עוד ניסית להבין את בן / בת הזוג ועד להשלמה עם העובדה שמה שפעם היה מעיר אותך בדפיקות לב נרגשות, עכשיו כבר לא מספיק יותר. ואם כל אלו לא משכנעים, הרי שסיום השיר עם ההתמעטות מכמירת הלב של כלי המיתר עד לדומייה היא אנלוגיה מוזיקלית מקסימה לפרידה.

לפעמים ט"ו באב הוא קצת פחות פיזוז בכרמים בשמלה צחורה ויותר גופיית ספונג'ה מהוהה ושימוש רטוב בקלינקס צחור. אין ממש איך לטפוף סביב הנושא – להביט החוצה ולצפות במה שאין לך עשוי להביא גם את הסער שיינפיינים של העולם לכדי יבבה. ואם אתם מהסטרייטים חסומי צינורות הדמעות, או שכבר חבטו בלבכם פעמים רבות מזכור, השיר המצמרר Sad Song, הוא בדיוק מה שהוא מבטיח. לאט הוא מסתנן אל מתחת לעור, מתוך הפתיחה הכמעט וולט דיסנית ומזכיר שהעצב אין לו סוף.

על כל הפעמים שרציתם לומר – זה לא אני, זו את. על כל הרגעים שתהיתן – איך הוא כל כך מטומטם שנתן לי ללכת? " Hope it Gives You Hell" הוא שיר מספיק פאן כדי שלא לקחת את עצמו ברצינות תהומית ומספיק זועם כדי לבטא את תשוקת הפוסט-פרידה לגהנם את חייו/ה של האפס/ית שוויתר/ה על הוד מהממותכם. ולמרות הכל, חכו לשורה האחרונה שתצבוט לכם את הלב. אם להניח את "SMILE" של לילי אלן בצד – מדובר בשיר הפאק יו האולטימטיבי.

"אף פעם לא אהבתי" הוא שמו העברי של השיר הארגנטינאי של להקת Intoxicados, והשיר הפרוע הזה מדבר על אהבה ושנאה במובנים היותר המופשטים שלה. באופן הלטינו-אמריקאי שלו הוא מזגזג בעליזות בין אהבה יוקדת לתשוקה לדפוק את הראש בקיר לאהובך. גם מבלי להבין אף מילה אפשר להבחין שהווייב שלו מגניב לגמרי, ושאם כבר אהבה אז שתהיה בתזזית. חוץ מכל אלו – הקליפ על סיומו המפתיע מוכרח להעלות חיוך גם על שפתי מאוכזב הט"ו באב הכי מדוכדך.

העורך הדין הנמוך והמוזר מ"אלי מקביל" היה טיפוס די מעצבן, אבל היתה לו שאלה אחת לעד שהצליחה להידבק לראש: "מכיר את התחושה הזו, שכשאתה שומע שיר ברדיו באוטו אתה מגביר את המהירות?". יש שירים כאלו, שמצליחים לסכם את כל חוויית החיים שלך מבלי לדעת מי אתה בכלל, מאיזה חור מוחרם הגעת ומה יש לך לחפש כאן. אבל בסוף כולם מגיעים לים וחושבים מה יהיה עם העבודה, עם החשבונות, עם החברים הלא הנאמנים וגם עם הצורך הארור הזה במישהו/י לחלוק איתו את כל החרא הזה. בדרך לשם, אתה שם שיר והוא טוב ואז אתה מגביר את המהירות ומגלה שאתה נוסע לשומקום.

לא נעים להכיר בכך, אבל אחד מכל שלושה זוגות מתגרשים ולפני כן, לא הרבה שורדים את השלבים השונים – מדייטים ועד מעבר לגור ביחד. "אבל אם את לא אוהבת אותי, תני לי ללכת", שר קולין מלוי, הסולן של ההרכב הענק הזה. אז גם בט"ו באב הזה, מי שאוהב שיעשה חיים ומי שלא – שיעזוב אותנו בשקט.