בכורה: "קהל היעד" של ערופי שפתיים

כשמאזינים ל"קהל היעד", השיר שניתן כאן להאזנת בכורה מתוך האלבום הבכורה שיוצא בימים אלו להרכב האינדי ערופי שפתיים, קשה שלא, מצד אחד, להתפעל מצליל הלו-פיי של הלהקה, שהושחז היטב מאז הוקמה בשנת 2003, ומצד שני לחטוף דיכאון קליני משורות כמו "אנחנו קהל היעד/אלינו מכוונים שלטי החוצות". לאלבום המלא, אגב, קוראים "אל המדרון", כך שממילא אין הרבה ציפיות לפרוזק מהאלבום הזה.

"אז מה, זה דיכא אותך?", שואל הסולן, הכותב והמלחין אלעד זאב בשיחה עם וואלה! תרבות לכבוד צאת האלבום. "שמע, 'קהל היעד' הוא כנראה השיר הכי שמח באלבום. תאר לך מה זה אומר על השאר".

"שמע, זה אלבום של שירים מלאי רוח מרד, אבל מרד של אנשים שלא רצים ברחובות. מצד שני, יש בתהליך הכתיבה של חלק מהשירים גם תחושה של פוסט-מרד, התחושה של הימים שאחרי שניסית לשנות את העולם"

"שהפסדנו".

אבל אל תטעו בזאב, מהיוצרים המוכשרים של הסצנה הקטנה הזו, שגם הצליח להוציא אלבום סולו מרגש להפליא בשם "אל תפחד מהמחשב" (שגרסה חדשה לשיר הנושא שלו מופיעה בסוף "אל המדרון") והוא חלק מקולקטיב פית/קית, מהדברים המשמחים ביותר שקרו למוזיקה הישראלית האלטרנטיבית בשנים האחרונות.

"בסופו של דבר, אני אדם אופטימי, נראה לי", אומר זאב. "עומד להיוולד לי ילד, אז אני חייב, אבל לא רק בגלל זה: כשאני כותב, זה מתוך דמות מסוימת שאני לא חייב לחיות ביום יום".

"בוודאי שאני מזדהה עם הדמויות שבשיר ובהחלט מדובר בשירים אישיים. אבל בחייך, אי אפשר כל הזמן לחיות את השירים של עצמך. גם יש באלבום הזה משהו שונה מדברים שעשיתי בעבר. אני מרגיש שאיתו הצלחתי לכסות על פערים מפעם".

"היה חסר לי צליל של להקה. האלבום שלי היה מעין ראף-קאט של ערופי שפתיים אבל בעצם משהו שאפשר היה לעשות לבד. רציתי לשחזר את האווירה של הג'אם שיש בלהקה ועכשיו, עם החברים שאני למעשה תמיד מנגן אותם, ערופי שפתיים היא משהו מהודק יותר".

בנוסף לזאב, ערופי שפתיים הם למעשה יוני כדן הנהדר, הגיטריסט של מורה/חיילת ומהמוזיקאים הקבועים בפית/קית, ועודד ורטש - הגרעין המייסד של ההרכב. יחד עם אריאל קליינר, לשעבר מלהקת פרויקט הגומיה, מתופף מורה/חיילת וקלידן בערופי שפתיים וכן חבר קבוע בפית/קית, ויובל גוטמן, ערופי שפתיים הם כרגע העניין המרכזי של פית/קית, שנראה כי צמצמה פעילות אחרי חגיגות 5 השנים להיווסדה (שסוכמו באוסף משובח). "אנחנו חיים מאירוע לאירוע", אומר זאב. "בקרוב ייצא גם אלבום ללהקת זק"א ובזה אנחנו מתרכזים כרגע".

"תלוי את מי שואלים. אני מאמין שיש ללייבל פוטנציאל, אבל אני גם מאמין שהפוטנציאל לצמיחה נמצא ברעיון עצמו – בהתאגדויות של להקות סביב גוף שיאפשר להן לפעול לבד. אני מרגיש שזה המקום שלי לפחות בעסק הזה".

"תראה, אם הפוטנציאל הוא להיות ביג בנד או הדג נחש, אז זה לא מעניין אותי. המקום שלנו עכשיו הוא די נוח, להישאר אנונימי ועדיין לעשות את זה".

חלק מהתהליך הזה של "להישאר אנונימי ולעשות את זה", הפך את זאב לאדם רציני: "היום אני עובד בבנק לאומי, פעם הייתי שוטף כלים", הוא מספר. "אני מהאנשים האלו שיושבים בחללית של הבנק בלוד ושפונים אליהם אם יש בעיות שקשורות במחשוב".

"זו דרך חיים בעיני. כדי שאני אוכל לעשות מוזיקה, אני צריך לעבוד במשהו שדי ההיפך ממנה, מין משחק תפקידים כזה. אבל כל עוד אני יכול לכתוב מהמקום של עובד שגרתי, אני מרגיש שזה בסדר. הארווי פיקאר עשה מזה קריירה".

(כתב: עינב שיף)