זהו בידור: צוות "זוהי סדום" בוחר את הרגעים הקומיים האהובים עליו

בעיני, זו פסגת היצירה של מונטי פייטון הגדולים מכולם (ולא רק בגלל שלגיבור קוראים בריאן כהן). גם אחרי למעלה מ 30 שנה הסרט הזה עדיין מחזיק, וממשיך להצחיק אותי ולתת השראה. אהובה עלי במיוחד סצינת הסקילה. הסקילה מוצגת כצורת בילוי מקובלת, המותרת לגברים בלבד, אך מהר מאוד מתברר שהקהל מורכב מנשים מעוטרות זקנים מזוייפים שצמאות לדם. מבריק.

*מגלם את "נינווה", בנו המוצלח ויפה התואר של ברע ומפקד הצבא של סדום.

אני חסיד גדול של הומור בריטי. זה הומור מאוד מדויק ואינטליגנטי. מקפידים בו על כל הבעה, כל מחוות גוף ובעיקר על הטקסטים. מבין כל הדמויות הבולטות בז'אנר, ג'ון קליז הוא ללא ספק הגאון שבחבורה. בעיני לפחות. סדרת הטלוויזיה "המלון של פולטי" היא קומדיה מצבים קיצונית שהביאה רגעים מצחיקים מאוד, מופרעים יותר, אך לא בהכרח בלתי הגיוניים.

*מגלם את לוט - הצדיק היחיד בסדום והגבר המוכה הראשון בהיסטוריה.

בחרתי ב"זליג" של וודי אלן ובקומדיה שהיא כאילו סרט דוקומנטרי משנות ה -20 בו הטביע אלן את עצמו בשחור לבן ויצר את דמותו של איש שזכה לתהילה בזכות יכולת הזיקית האנושית שהייתה לו.
כבר בכיתה ח' כשראיתי אותו הרגשתי שזה סרט שמעיף סטירה לכולם, שיש בו משהו פיוטי, ושהוא אומר המון על הזהות היהודית וכו'. אבל בעיקר הוא גרם לרצות לעשות בחיים דברים שונים ומהפכניים כאלה.

*מגלם את אשת לוט, אישה ממורמרת שחולמת על קאמבק מוסיקלי ומתעללת בבעלה חסר הישע.

אין דבר שיותר מצחיק אותי מדמויות של מטומטמים והם עושים את זה מצויין. לא בטוח שג'ף דניאלס וג'ים קארי היו בקו הבריאות הנפשית כשצילמו את הסרט הזה. יש שם כמה קטעים חזקים שלא ראויים להקרנה באתר אינטרנט שמכבד את עצמו. הסצינה הכי מצחיקה (ושפויה) בסרט : כשהחברה של דניאלס מתחילה מלחמת שלג והוא תופס את זה ברצינות ומכניס לה מכות רצח.

* אייל קיציס מגלם את "אלוהים" - יזם צעיר ושאפתן שמחפש את הלקוח הראשון בסטארט-אפ החדש והמקורי שלו: מונותיאיזם.

סאשה ברון כהן הצליח להביא הברקה. הוא יצר דמות מדהימה שהביאה ז'אנר חדש - דוקומנטרי קיצוני ומתוחכם - שמשלב ביקורת פוליטית ותרבותית אמיתית עם מתיחות מהסוג שלוקח כל רגע קומי עד לקצה. הוא עשה את כל זה דרך דמות מסוגננת של משוגע שלא נראה כמותו.

* מגלם את ב??רע - ראש עיריית סדום והאיש המרושע ביותר שידע התנ"ך אי פעם.

בזכות פיטר סלרס רציתי להיות שחקן. אני חושב ש"המסיבה" היא אחד משיאי הקריירה של הגאון הקומי הזה. ונבנות בו סצינות מצחיקות עד דמעות כמעט בלי מילים. זהו סרטו של בלייק אדוארדס שמספר על ניצב הודי שמגיע בטעות למסיבה הוליוודית נוצצת ומצליח להחריב כל מה שנקרה בדרכו.

*מגלם את ליאם - הבן של ברע ואחיו של נינווה. העיפרון הפחות חד בקלמר.

וודי אלן הוא האיש שהמציא את האורגזמטרון וזה קרה בסרט הזה. רק בזכות העובדה הזו מגיע לו לדעתי פרס נובל לשלום-בית, כי ההמצאה הזאת שלו בטוח הצליחה למנוע מכמה זוגות בעולם להתגרש.

מיילס מונרו (וודי אלן), הוא בעלי חנות מוצרי מזון, אשר מת בשנת 1973 וגופתו מוקפאת. הוא מופשר לתוך עתיד שבו אנשים מענגים עצמם עם "אורגזמטרון" ומוחותיהם של מתנגדי המשטר מנוטרלים ע"י אמצעים אלקטרונים - מיילס הופך למבוקש. הוא מסווה עצמו בתור רובוט-משרת בביתה של משוררת (דיאן קיטון), אך התחבולה לא תחזיק מעמד והם יצטרכו למצוא פתרון אחר.
וודי אלן תמיד מביא בסרטים שלו משהו על האירוניה של החיים, על הפוסט-מודרניזם ועל חולשות האדם האנושיות והאותנטיות ביותר שהן בעיני הבסיס לכל קומדיה טובה.

*מגלמת את שרלוט - בתו התמימה והחסודה של לוט.

באחד הביקורים שלי בארה"ב , בחור אחד לקח אותי לסרט. לא שמעתי עליו ולא ידעתי למה לצפות, ואז גיליתי שמדובר בסרט עם רמות טמטום שלא הכרתי מימי! פשוט נקרעתי מצחוק מתחילתו ועד סופו. מדובר בשני לוזרים בלי סנטימטר של מוח שמנסים להחזיר מזוודה מלאה בכסף לאישה מהממת אחת וכמובן עוברים בדרך סדרה של תאונות, זה סרט שנורא מצחיק אותי.

*מגלם את רפאל אחד מ-2 המלאכים של אלוהים שקיבלו את המשימה להשמיד את סדום.

אין על האחים מארקס. גאונים קומיים שהתבררו גם כגאונים מוזיקליים בקטע של צ'יקו והארפו מנגנים על פסנתר. לפני שראיתי את זה לא חשבתי שאפשר להתייחס למוזיקה בגישה קלילה ומשעשעת כזאת. זה קטע שהקסים אותי: מלא אופטימיות, מצחיק ומעבר לזה, מראה איך ניתן להתחבר למוסיקה ללא מילים.

*מגלם את מיכאל - אחד מ-2 המלאכים של אלוהים שקיבלו את המשימה להשמיד את סדום.

את הסרט כבלים הלכתי לראות שלוש פעמים כשהייתי ילד בבית קולנוע "שרון" בנתניה, בימים שבית קולנוע היה באמת רק בית של קולנוע אחד ולא של 2 - 4 אולמות נוספים. כחובב ספורט אדוק מה שמקסים ביותר בסצינת אולפן ה N.B.A הוא שכל הטקסט ההזוי שפולט אריק אינשטיין הוא פרשנות כדורסל מדויקת לחלוטין, ובנוסף לזה כמובן שהסצינה הזאת מצליחה להצחיק אותי כל פעם מחדש.

*מהתסריטאים הראשיים של הסרט

הסרט הגאוני הזה של יוצרי סאות' פארק, הוא אחד הסרטים הכי מצחיקים וסאטיריים שנעשו אי פעם. מדובר בסרט אקשן גדול שנעשה באמצעות מריונטות זולות, הסרט נועץ סכין חדה בכוחניות החברמנית של אמריקה בעידן בוש ובמקביל לועג לצביעותם של כוכבי הוליווד יפי הנפש. הסצינה שבחרתי היא סצינת הזיון המפורסמת, בה שני הגיבורים נותנים דרור לאהבתם העצורה.

אז נכון שמונטי פייטון הרבה יותר שנונים ומבריקים, וש"בראיין כוכב עליון" הקדים אותו בשנתיים, ונכון שהסרט לא אחיד ברמתו וניצנים להומור הוולגרי שיאפיין בהמשך את הקומדיות האמריקניות עלולים להביך את יפי הנפש, אבל סצנת מופת כמו הנאמבר "מופע האינקוויזיציה" רק גאון הוליוודי כמו היהודון החרמן מל ברוקס מסוגל לייצר.

"זה היה הסרט הראשון של החבורה שראיתי. אני זוכר את עצמי כנער יושב בקולנוע וכשהנזירים בסרט חבטו לעצמם בראש עם קרש, קיבלתי גם אני בום למוח. הסרט הזה עיצב במידה לא מבוטלת את מה שאני חושב על קולנוע, על אלוהים, על פרות קדושות ועל פרות שעפות באוויר"