מלח על הפצעים: על הסרט "סולט" עם אנג'לינה ג'ולי

הו, אמא רוסיה, כמה שהתגעגענו אלייך. במשך שנים היית לנו אויבת מושבעת בסרטי אקשן, כשאת מספקת הן תרבות זרה משולבת בנטיות זדוניות וברורות-מאליהן לשליטה בעולם. אמנם נעלמת קצת אחרי נפילת הקומוניזם, אבל בימים אלו, ימי פוטין ומדבדב, את חוזרת, כשהתסריט החדש צפוי לא פחות מהישן: הגוורדיה הישנה לא מרוצה ממה שקורה ברוסיה החדשה ומנסה להחזיר עטרה ליושנה. לא ש"ס סטייל, אלא קומה, התנערה עם חלכה! סטייל.

נקודת המוצא הזו היא גם מה שעומד בבסיסו של "סולט" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי ובבימויו של פיליפ נויס ("סליבר" עם שרון סטון): סרט קומיקס המתחזה למותחן פעולה עכשיווי ורלוונטי אודות יחסים בינלאומיים. למה מתחזה? כי עלילת הסרט היא לא יותר מגיבוב שטויות חסרות כל שמץ של מקוריות. כל דקה ודקה בעלילה הזו צפויה יותר ממזג האוויר בישראל, כלומר מחר (לא חשוב איזה) יהיה חם מדי.

למה סרט קומיקס? כאן כבר נצטרך לפרט מעט על מה שקורה בסרט. אוולין סולט (ג'ולי), היא סוכנת CIA שחיה עם בעלה הגרמני ופלאשבקים לכלא צפון-קוריאני בו בילתה זמן מה. כשיום אחד נכנס מרגל רוסי למשרד, ומספר כי נשיא רוסיה הולך להירצח בידי סוכנת רוסיה רדומה ששמה אוולין סולט, נאלצת סולט להפשיל שרוולים ולנסות להוכיח את חפותה. או שמא היא בכלל לא חפה מפשע? מוזיקת מתח, זה היה האות שלך.

בלי יותר מדי ספוילרים, נאמר רק כי הדמיון בין הסיפור של סולט לבין סיפורי "לידה" של גיבורי-על מתרבות הקומיקס מרשים כמעט כמו מספר הליטרים של דם אותם מגירה ג'ולי במהלך הסרט. אוולין סולט – וזה לא ממש ספוילר – היא על-אנושית ביכולת שלה ללכת מכות, לקפוץ ממשאית למשאית ולספוג בעיטות לפנים. כמו כן, יש שיאמרו כי גם הסתרת החזה של ג'ולי בסרט היא סוג של פלא, אך הקרדיט כאן הוא למחלקת הצילום והתלבושות.

אלא שהדבר הכי חשוב שחסר ל"סולט" – הגיבורה, כמו גם הסרט – הוא לב. אנג'לינה ג'ולי היא שחקנית טובה, וכאן היא עושה עבודה מצויינת בניסיון להחזיק את הסרט. אלא שאפיון הדמות שלה, יחד עם העלילה המופרכת, מונעים מאיתנו להזדהות איתה או לדאוג לה, כדרוש מסרט מהסוג הזה וללא צדדים אנושיים בדמות, אוולין סולט היא כמו באטמן ללא ברוס וויין. נראה גם שמבחינת הסרט עצמו, לא ממש אכפת לו להיראות אמין במיוחד או לגרום לכך שנשנא את הרעים או נחבב את הטובים. לא באמת אכפת לו, כל עוד יש סצינת מרדף נוספת, שלוש שניות אחרי הקודמת.

ועם זאת, "סולט" איננו סרט רע או כזה שיגרום לכם לסבול במושב. כל מה שאתם צריכים לעשות זה להתעלם לגמרי מעלילתו, מהדמויות ומהיעדר ההומור המוחלט, כשאתם מתרכזים אך ורק באקשן, ויש המון אקשן בסרט הזה ומכל הסוגים. אמנם מדובר בסוגים שראינו כבר ב"הנמלט", "דו"ח מיוחד", טרילוגיית ג'ייסון בורן וכו', אך זה עדיין סוג האקשן שניתן ליהנות ממנו.

צלם הסרט (רוברט אלסוויט), כמו גם כוריאוגרף סצינות האקשן, עשו עבודה מעולה ביצירת סצינות ארוכות ומותחות-יחסית, מבלי להשתמש בטריקים פסוודו-מציאותיים שמצליחים רק לעצבן, כמו מצלמה רועדת מאוד. לכן האקשן ב"סולט", עם כל הברוטליות שיש בו (והוא כן ברוטלי) הוא אמנותי במידה מסוימת.

כמו כן – וחייבים להזכיר את זה במקרה של סרט על רוסים – סולט הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לשילוב של שפה זרה בתוך סרט הוליוודי. בניגוד להפקות שמחפפות את ענייני השפה, כאן כמעט כל הכביכול-רוסים הנם באמת דוברי רוסית, כשהשחקנים האמריקאיים שצריכים לדבר ברוסית נשמעים אמינים יחסית. יש לעניין הזה חשיבות מכרעת עבור חלק מהצופים יודעי-הרוסית, כיוון ששפה עילגת ומבטא מזעזע מפריעים להישאב לתוך עולם הסרט.

לא משנה אם אתם אוהבים את האקשן שלכם טיפש או חכם, נכון לרגע כתיבת שורות אלה ישנן אופציות טובות יותר לסרטי אקשן בקולנוע בישראל עליהם תוכלו לבזבז את כספכם. עם זאת, בתנאי וראיתם את כל הסרטים הנ"ל וממש בא לכם לראות סרט נוסף, לא תסבלו יותר מדי "בסולט, בכל זאת – 100 דקות עם אנג'לינה ג'ולי. בנוסף, ובגלל שלא עוטפים איתנו דגים - אם ביקורת זו נקראת כשהסרט כבר נמצא בדי.וי.די, הוא לגמרי יכול להעביר לכם ערב שנאת-רוסים איכותי. רק אל תשכחו לשיר את האינטרנציונל בסוף.