במובנים רבים חווית הצפייה בסרט טבע ישראלי בבית הקולנוע דומה לחווית היציאה אל הטבע הישראלי: עד שאתה כבר מצליח להיכנס לחוויה, למצוא את עצמך מוקסם מהמראות, מהצבעים, מבעלי החיים הנדירים המסתובבים חופשי ובאין מפריע, תמיד תוכל לסמוך על הישראלי המצוי שיחזיר אותך למציאות בנהמה בסגנון "משה, איפה שמת את הקולה???".
מי האנשים שמגיעים לצפות ב"ארץ בראשית" סרט הטבע הישראלי הראשון בקולנוע? בהכללה גסה מאוד ניתן לומר שמדובר באנשים שמחזיקים ג'יפים גדולים וילדים מעצבנים. עושה רושם שעבור הקהל הישראלי, חווית הצפייה בסרט טבע בקולנוע שונה באופן מהותי מחווית הצפייה בסרט עלילתי והוא מרשה לעצמו להוסיף בקולי קולות פרשנות משלו ובעיקר להשוויץ בידע הנרכש שלו מחוגי הסיירות/תנועת הנוער/השירות הצבאי/מילואים, מחק את המיותר. הסלוגן שליווה את הסרט "ארץ בראשית" היה "להתאהב מחדש בארץ ישראל", אבל נדמה שלפחות עבור הבורגני המצוי, מדובר בעיקר בהזדמנות להתאהב מחדש בעצמו.
ללא קשר לקהל, סרטו של הבמאי והצלם משה אלפרט הוא חוויה מהפנטת שחושפת בפני הצופה את הטבע הארץ הישראלי במלוא הדרו וחייבת להיות חלק מהתוכניות שלכם לקיץ. אמנם מבחינה ויזואלית הסרט לא מציע משהו שאי אפשר לראות בכל רגע נתון בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, אולם אין ספק שהעובדה כי הוא מצולם בישראל היא ערך מוסף ואלמנט חינוכי במיוחד בכל מה שקשור לשמירה על הטבע.
שנת 2010 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת המגוון הביולוגי, הגדרה שרק עצם הוצאתה מהפה יכולה לגרום לפיהוק עז, אבל מאחוריה מסתתר סיפור על עולם שהופך יותר ויותר מתועש ומביא לאט לאט להכחדתם של מינים רבים של בעלי חיים. הדבר רלוונטי גם בישראל כמובן, מדינה שכבר יש בה יותר כרישי נדל"ן וונאביז מאשר חיות בר. סרט כמו "ארץ בראשית" מעביר את המסר הירוק בצורה הרבה יותר ברורה ואפקטיבית מעשרות שעות של אכילת ראשים מצד מומחים סביבתיים.
מלבד שקופית קטנה של רשות הטבע והגנים שמופיעה בסוף הסרט ומבקשת מאיתנו לשמור על הטבע, "ארץ בראשית" הוא לא סרט מטיף, הוא בסך הכול מספר לנו את סיפורם של הזאבים ברמת הגולן, חתולי הביצה של הכנרת והיעלים במצוקי ים המלח. את המסקנות יסיק כל אחד מהצופים עם עצמו.
לכן מרגש לצפות בסרט טבע איכותי ולדעת שהוא צולם בישראל, קצת בדומה לבהייה בפורנו כחול לבן. הקריינות של ירון לונדון, השירים של אחינועם ניני והצילומים הארץ ישראליים מעוררים בצופה תהיות שחוצות את גבולות הז'אנר ולא נמצאות רק על הסקאלה של "וואוו איך הם צילמו את זה".
יש אנשים שסרטי טבע מתיישבים אצלם יפה במוח יחד עם התפיסה של "כולנו חיות ורק החזק שורד". יש כאלו שהצפייה בנפלאות הבריאה המשתקפות מהמסך מרחיבות את ליבם ומטעינות אותם אושר וחיוניות, יש אחרים שאחרי צפייה בסרט טבע מרגישים דחף בלתי מוסבר להתקשר לאמא שלהם. ב-"ארץ בראשית" תזכו לקבל את כל אלו, ובנוסף גם קורטוב של ארץ ישראל היפה ובינינו, בישראל 2010 זה ממש לא מעט.