(מתוך "77 מדרגות", באדיבות yes דוקו)
"ברגע שהיא אמרה לי ששמה אבתיסאם ידעתי שהקשר הזה הולך להיות שונה מכל הקשרים שחוויתי עד היום", מספר יונתן בן דור על המפגש הראשון שלו עם הבמאית אבתיסאם סאלח מראענה. בסופו של דבר, המפגש בין השניים צמח לקשר רומנטי, מסוג הקשרים הרומנטיים האלו שגורמים לאנשים לגלגל עיניים כשהם שומעים עליהם. קשר שהוא מרכז סרטה הדוקומנטרי החדש של מראענה "77 מדרגות", שישודר הערב (שני) בערוץ yes דוקו.
מראענה היא ערבייה פלסטינית ישראלית, קולנועית מוערכת שסרטיה הקודמים, "פארדיס, גן עדן אבוד", "בדל", ו-"שלוש פעמים מגורשת", זכו בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם. בן דור לעומת זאת, הוא עולה חדש מקנדה, ש"עשה עלייה" ועבר להתגורר באותו בניין תל אביבי שבו מתגוררת מראענה. התוכנית המקורית של מראענה היתה ליצור סרט תיעודי על הקשיים שלה כערבייה למצוא דירה בתל אביב.
בן דור (30) מצידו, רק חלם על הקמת בית יהודי חם בארץ הקודש. מסיבת גג שהוא ארגן לדיירי הבניין "על מנת להכיר אחד את השני" שינתה באופן חד את מסלול חייהם של השניים - הם התאהבו. עכשיו תחזרו לתחילת הפסקה ותבינו למה מדובר בחומרים שמהם עושים סרטים דוקומנטריים.
"לא היה לי קל להיחשף אבל גם לא היתה לי באמת ברירה", מספר בן דור בראיון לוואלה! תרבות על החוויה. "אבתיסאם היא אישה מאוד חזקה ועצמאית ופשוט קיבלתי את זה. לא אהבתי להצטלם ורוב הזמן התנגדתי למצלמה. אתה רוצה להיות עם החברה שלך ושלא בכל הזדמנות היא תוציא מצלמה ותצלם אתכם".
למצלמה שעמדה ביניהם בן דור עוד היה יכול להתרגל, מה ששבר אותו ובסופו של דבר הוביל יחד עם סיבות אישיות אחרות לפירוק היחסים היו הלחצים שהופעלו על השניים מצד משפחותיהם. "באתי לישראל ממקום מאוד ליברלי שם יחסים בין שני אנשים מרקע אתני שונה זה לא ביג דיל", הוא מספר. "רק כשהגעתי לישראל הבנתי שזה ביג דיל. הבנתי שיש כאן הפרדה מאוד משמעותית בין ערבים ליהודים. ידעתי שזה עומד להיות קשר שונה אבל לא פחדתי מזה. מאוחר יותר הבנתי שזה הרבה יותר קשה ומסובך ממה שחשבתי שזה יהיה. ההבדלים ביננו מאוד מהותיים וגם החברה הערבית וגם החברה היהודית פשוט מתנגדות ליחסים כאלו".
מערכת היחסים בין השניים התנהלה על רקע מבצע עופרת יצוקה בעזה, ההפגנות הסוערות שליוו אותו, הבחירות ובסופם הבשורה של התחזקות הימין וקריסת השמאל. אז, כיכבה מראענה בעיתונים בהקשר אחר לגמרי - היא שובצה במקום ה-12 ברשימה של "התנועה החדשה מרצ" אולם בעקבות התמיכה של המפלגה במבצע עופרת יצוקה החליטה להתפטר. באחת הסצנות היותר טעונות בסרט, נצפים בן דור ומראענה בהפגנת השמאל הסוערת שהתרחשה בימים הראשונים של "עופרת יצוקה". בן דור מתעקש להניף את דגל ישראל וזוכה למטח עלבונות מצד המפגינים הערבים שמשתתפים בהפגנה כאשר מראענה מגנה עליו בחירוף נפש.
"בסרט אני מופיע כנציג הציונות אבל האמת היא שאני ממש לא מגה ציוני ושאני ואבתיסאם די קרובים בדעות הפוליטיות שלנו", מסביר בן דור את מה שאירע באותה הפגנה סוערת. "הנפתי את דגל ישראל כי רציתי לבטא את העמדה שלי שלפיה ישראל צריכה להימנע מפגיעה בחפים מפשע. הייתי נאיבי. חשבתי שזו לא הפגנה נגד ישראל אלא הפגנה אנטי מלחמתית ולכן יש מקום להניף גם את דגל ישראל, רק שהמשתתפים הפלסטינים בהפגנה לא ראו את זה בעין יפה".
ובכל זאת, החוויה בהחלט שינתה משהו בדרך שבה בן דור תופס את הסכסוך הישראלי- פלסטיני. "לפני שפגשתי את אבתיסאם לא הכרתי את הנרטיב הפלסטיני. בבתי הספר היהודים בקנדה לא לומדים על הנכבה ולמרות שלמדתי היסטוריה באוניברסיטה לא ידעתי כמה אמוציות קיימות ואת הפגיעה האישית שרבים מהפלסטינים חווים בעקבות האירועים ב-1948. דרך אבתיסאם הבנתי את זה בצורה אישית אבל זה לא שינה את הציוניות שלי. אני עדיין חושב שאפשר למצוא פשרה בין הציונות ובין הרצון שלנו לחיות בשלום עם הפלסטינים והערבים תושבי ישראל".
בן דור מספר כי על אף כי מערכת היחסים עם מראענה לא צלחה, היא בהחלט מילאה אותו אופטימיות לגבי האפשרות שמוסלמית ויהודי יקימו ביחד בית משותף. "אני חושב שיש הרבה אנשים שיהיו מוכנים להקריב הרבה למען האהבה", הוא אומר. "אצלי ואצל אבתיסאם זה היה מאוד קשה אבל אני מאמין שלמרות ההשפעה והלחץ כן יהיו זוגות שיגידו שהם מוותרים על חלקים משמעותיים מהחיים שלהם, אפילו על היחסים עם המשפחות שלהם, למען האהבה"