שבעה חטאים: מחווה לזכרו של עמוס קינן

"נערה פיקחית בוחרת לה מיטה צרה. מיטה שיש בה להכיל אורח לשעה קלה, אך לא לתמיד. כך שתמיד, באחת השעות, יתעורר הגבר ויחליט שמוטב לחזור הביתה. אבל לא כל הנערות פיקחיות. ויש גם כאלה שאוהבות זאת אחרת".

"מה שהורג את הבן אדם בישראל זה שמהעבודה הוא הולך ישר הביתה. בעולם כולו, לא חשוב באיזה מקום בעולם, בדרך הביתה הוא מתעכב באיזשהו מקום. ההתעכבות הזאת, היא הדבר היחיד שיש לו לבן אדם בין העבודה ובין הבית. מפני שאם החיים שלך הם רק בין העבודה ובין הבית, אז יש לך עבר ויש לך עתיד ורק ההווה חסר".

"איש שאין מים על שולחנו בשעת הסעודה, חוטא הוא וגם אוויל, כי לעצמו הוא חוטא. המים נועדו לרוות את הצימאון, ואין מרווה כמו מים. היין אינו משקה למי שאינו יודע זאת. היין הוא מרכיב נכבד של הארוחה, אך יש להתייחס אליו כאל תבלין במקרה הטוב. [...] יש משהו נלעג בבקבוקם של מעיינות, אבל כברת דרך ארוכה התרחקנו מהטבע, ואין זו בושה לשתות את הפלג מתוך בקבוק".

"בוקר, אתה לבדך במיטה לאחר לילה נפלא. למה לבדך? כי אתה אוהב להתעורר לבדך, להתחיל כל יום חדש כאילו היה יום חדש. בלילה הקודם לא היית עצל, ואף על פי שהיית עייף, התגברת כארי וליווית את הנערה לביתה. זה משתלם".

"לכן טוב להרבות בנסיעות, מרבה נסיעות, מרבה געגועים. ומה בנוגע לכל המקומות שבכלל אינם? זה באמת נפלא. המקום שאיננו, הוא תמצית כל מה שחיפשת בכל המקומות שישנם, ולא מצאת. אה המקום הזה שאיננו!".

"לא נעים להגיד, אבל כל עוד תאמר הדמוקרטיה אצלנו שאסור להחכיר פיסת חוף ים לבעל יוזמה פרטית, למען יוכל לגבות מחיר תמורת שירותים שהוא נותן, לא יהיה בארץ חוף ים והעשירים ייסעו לחוץ לארץ, להתרחץ שם בחופי הים שאינם דווקא לעשירים. אני מבטיח לכם שפועל אירופי רגיל נהנה מזה לפחות שלושה שבועות בשנה ללא מאמץ".

"מי שאמר לך שהחוכמה היא להסתפק במה שיש, אתה יכול לירוק בפניו. החוכמה היא להתגעגע למה שאין. וככל שיש יותר, כך נאה ויאה יותר להתגעגע למה שאין, ומה שאין, מרובה לעין ערוך על כל מה שיכול להיות".