פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בת ים? ניו יורק!

      בין "סאטרדיי נייט לייב" ל"מונטי פייטון", "זוהי סדום" מנסה גם היא לקחת פורמט טלוויזיוני לעולם הקולנוע. מה הסיכויים שלה לשלב בין השניים וגם להצליח?

      ישראל אולי נטועה עמוק בלב המזרח התיכון, אבל ליבה ותשוקותיה (לפחות הארטיסטיות), כמהות למערב. מתוך כך, עיקר ההשפעות על הטלויזיה והקולנוע הישראליים הן פחות לכיוון אל-ג'זירה ויותר מהגזרה החמה של ערוצי הקומדיה בכבלים או, בשאיפה לפחות, HBO.

      בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה נסיונות לגייר את מוסד SNL - היא סאטרדיי נייט לייב – תוכנית המערכונים שסוגרת באדיקות את השבוע האמריקאי מאז שנת 1975, והיתה ועודנה חממה לטיפוח קומיקאים. "שבוע סוף", לדוגמה ויותר ממנה - "שבוע סוף החדש", ניסו לייצר SNL ישראלית, ולמרבה הצער, הנסיון כשל ונכנס לסטטיסטיקת המיזמים המקרטעים של רשת.

      אלא שעם כל הכבוד לעפר שכטר ושות', יוצרי "ארץ נהדרת", העומדים מאחורי הסרט, הם הקרובים ביותר להצליח לאמץ ולגייר את הפורמט הSNLי, שהוציא מתוכו לא רק קומיקאים מצליחים ומסחריים, אלא גם היווה כן שיגור לסרטים שנעשו ע"י הקאסט והיוצרים של סאטרדיי נייט לייב. מבלי להצהיר על כך בגלוי, (בהחלטה תדמיתית נכונה, שלא לייצר הרמה להנחתה), "ארץ נהדרת" מתחזקת מבנה של פורמט פורה ששואב ממקורות קומדיה יציבים, כמו SNL וכמו גם חבורת "מונטי פייתון" בהם נעסוק בהמשך.

      זוהי סדום (יח"צ)
      הכי קרובים לגייר את SNL. כרזת הסרט (צילום: יח"צ)

      הדמיון העיקרי ל-SNL הוא בכך שקברניטי "ארץ נהדרת" (בראשות מולי שגב, המקבילה הישראלית הכי עקבית ללורן מייקלס, המוח האגדי של SNL), דואגים לשמור על תזרים דם חדש לקאסט לכשמתאפשר, שומרים על סבלנות עם דמויות איזוטריות עד שאלו יתפסו בקרב הקהל, והחידוש – מוציאים סרט שמבוסס (בחלקו) על דמויות שנשמו את הנשימה הראשונה שלהם על הסט הטלוויזיוני.

      סאטרדיי נייט לייב (יח"צ)
      חממה לגידול קומיקאים. קאסט SNL (צילום: יח"צ)

      ל-SNL יש הסטוריה ארוכה של הפקת סרטים שעלילתם או הדמויות הראשיות שלהם מקורם בסיעורי המוחין של ישיבות התסריטאים והשחקנים של תוכנית הטלויזיה. זוכרים את פאט? הדמות עמומת המיניות שלא ניתן להחליט עליה האם היא אישה חסרת חן במיוחד או גבר נשי ומשונה? אפילו היא זכתה לסרט משלה, בהחלטה מסחרית איומה. הסרט זכה לקיתונות צוננים של בוז מצד המבקרים ולביקורות כמו "לא מצחיק באופן מזעזע".

      חוץ מכמה גליצ'ים בלתי נסלחים, וסרטים כמו "מקגרובר" (החיקוי הנלעג של מקגייבר); "The ladies man" (עם טים מדוז בתפקיד גבר חלקלק שמשכיב נשים כספורט); וכל הסרטים שמיקמו את מולי שאנון המחרידה בפרונט שלהם - SNL גם הביאה אלינו את "האחים בלוז" הנהדר, את "עולמו של וויין" הקאלטי והמטופש, וגידלה באהבה קומיקאים מופלאים כמו צ'בי צ'ייס, גילדה ראדנר, ביל מורי, בילי קריסטל, קווין נילן, מייק מאיירס, ג'וליה לואיס דרייפוס, אדם סנדלר, טינה פיי, וויל פארל ועוד ועוד.

      תוך כדי זהירות רבה מספוילרים לסרט שעולה הערב (חמישי) לאקרנים, גם ב"זוהי סדום", תוכלו למצוא פה ושם קווי דמיון והשפעות בין דמויות שהתהוו משישי לשישי ב"ארץ נהדרת", ולפעמים אפילו שימוש מכוון וגלוי לחלוטין בדמויות קאלט המוכרות כבר לצופים שעושות ביקור קצר בסדום של תקופת התנ"ך.

      ארץ נהדרת והגביע הקדוש

      מתוך הסרט "בריאן כוכב עליון" (יח"צ)
      סדום או ליברפול? מתוך "בריאן כוכב עליון" (צילום: יח"צ)

      השפעה נוספת וגלויה על "זוהי סדום" (הרבה יותר מאשר על "ארץ נהדרת") מגיעה דוקא מכיוונה של הממלכה המאוחדת, עם חבורת מונטי פייתון. להבדיל מ-SNL - שהשפיעה לא רק על החלטת ההתרחבות לקולנוע, אלא גם על המערכונים עצמם של "ארץ נהדרת", בבניית הדמויות, בקצב, ואפילו בקווי דמיון בין מערכונים ממש – חבורת מונטי פייתון שסיפקה לעולם את הסרטים המופתיים "בריאן כוכב עליון" ו"מונטי פייתון והגביע הקדוש", העניקה השראה ל"זוהי סדום" בראש ובראשונה למקם את החבורה העליזה על סט היסטורי ומופרך.

      אם יש משהו שבריאן" ו"הגביע הקדוש" לימדו אותנו, הרי זה ש"רבותי ההסטוריה חוזרת" אינו רק שיר של יפה ירקוני; ההברקה הבריטית היתה בעצם עניין ההזרה – הרחק את מושאי הביקורת שלך מהצופים בהם, ותוכל להרוויח את החופש להגחיך אותם עד אין גבול, ובו בזמן לקרוץ אל עבר ההווה. יוצרי "זוהי סדום", כמו גם יוצרי מונטי פייתון בשעתם, לא מכוונים את חיצי ההומור שלהם אל לפני הספירה או אל הדת בהכרח, וכמו ב"ארץ נהדרת" הם מסבים את תשומת הלב אל הכאן והעכשיו. רפרנסים אל מותגים, שחיתויות הון ושלטון, פוליטיקה 2010 ועוד ממאפייני הצייטגייסט הישראלי, נמצאים בשפע גם על הסט ההיסטורי של "זוהי סדום".

      Monty Python and the Holy Grail (צילום מסך)
      בריטים מבריקים. מונטי פייתון והגביע הקדוש (צילום מסך)

      ההומור הישראלי החם אולי רחוק שנות אור מהגישה הקרירה של הבריטים להומור ולאנדרסטייטמנט המפורסם, אבל ברור לחלוטין שכל מי שמתיימר לעסוק בהומור, מוכרח להכיר ולהוקיר את התרומה הבלתי מעורערת של נתיני הממלכה המאוחדת למאגר הקומדיה העולמי. בבחירות האמנותיות (המסויימות, בכל זאת הקהל עודנו ישראלי) של יוצרי "זוהי סדום", ניכר שהנווטים של ספינת "ארץ נהדרת", מכירים ומעריכים את "מונטי פייתון"; וכשהם מפליגים אל עבר הפרוייקט הקולנועי הראשון שלהם, הם מחזיקים קרוב ללב את צלמם של הפייתונים, כמו תמונה של אישה אהובה.

      מעניין יהיה לראות איך הקהל הישראלי יתמודד עם המעבר הארצנהדרתי מהמסך הקטן שלו אל מסך הכסף, ואם מדובר בגחמה לא קופתית כמו חלק מסרטי סאטרדיי נייט לייב, או בקאלט מונטי פייתוני שמצטטים ממנו עוד שנים אחר כך. האמת כנראה - כמו יצור הכלאיים הקולנועי הזה שחציו פייטוני וחציו SNL - תתמקם איפשהו באמצע.