פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כהנא צדק: על הסרט "ראיתי ג'ירפות בהודו"

      למרות שאינו מתמקד מספיק בגלעד כהנא, הסרט התיעודי על מסעה של להקת הג'ירפות להודו מוכיח שמשהו טוב קורה במפגש בין התעודה לרוק הישראלי

      כהנא צדק: על הסרט "ראיתי ג'ירפות בהודו"

      (קטע מתוך הסרט "ראיתי ג'ירפות בהודו", באדיבות ערוץ 8 של HOT)

      הג'ירפות היא מסוג הלהקות שהפורמט הדוקומנטרי תפור עליהן. ליתר דיוק, לג'ירפות יש סולן שהפורמט הדוקומנטרי תפור עליו: גלעד כהנא, כפי שהוכח שוב לפני כדקה וחצי עם צאת האלבום השלישי של הלהקה, הוא משורר כריזמטי וחכם שהגדולה האמיתית שלו היא שבניגוד לרוב האדם, אלכוהול רק מחזק אותו. עדות לכך ניתן לראות בכל פעם שהלהקה עולה על במה, בעיקר באותם סשנים מדהימים בימי שישי במועדון הבארבי בתל אביב המפוצץ להדהים באנשים שיכלו להגיע רק לקטע אחד: מונולוג הפתיחה של כהנא, כאילו היה ג'יי לנו. גם השירים היו טובים, אבל השאלה מה כהנא יגיד הפעם הפכה לחשובה לא פחות מהמוזיקה.

      לכן, "ראיתי ג'ירפות בהודו", סרטו התיעודי של נועם פנחס אודות מסעה של הלהקה להודו ששודר אמש (שבת) בערוץ 8 של HOT, היה צריך להתמקד בכהנא, כיוון שעם כל הכבוד ליאיר קז, ארז רוסו, אסי ששון ואייל "פרסון" שחר – כולם מוזיקאים נהדרים ומצוינים - כהנא הוא היחיד שיכול להחזיק 74 דקות של זמן מסך על רקע צילומי המחשה בלתי נמנעים של הודים מפושקר ועד גואה. הווי המילואים של הלהקה, מחזיק קצת פחות.

      ראיתי ג'ירפות בהודו (יח"צ)
      לא באמת מדברים על הרבה דברים מעניינים. הג'ירפות ב"ראיתי ג'ירפות בהודו"

      למעשה, כפי שהעיד פנחס עצמו בראיון ל"הארץ", מזל שלפני צאת הלהקה להודו התרחש הפיגוע האיום במומביי, שהפך את המסע של הג'ירפות לשליחות מתועדת שמטרתה להשיב את השפיות למקום שסימל אסקפיזם, עד שהמוות דפק לו על הדלת. אלמלא הנרטיב הכפוי הזה – "ראיתי ג'ירפות בהודו" לא יכול היה להחזיק עצמו כמות שהוא: לא מקבל מספיק מכהנא מחד ומקבל יותר מדי מהאחרים. הוא אמנם מלא בסינקים לא רעים ובסיטואציות משעשעות, אבל הן מתקיימות בתוך מרחב איטי למדי, עם הרבה יותר מדי קטעי מעבר לא חשובים שאולי מוסיפים להווי הפנימי של חברי הלהקה ויוצרי הסרט (שמכירים אלו את אלו לא מאתמול), אבל לצופה מבחוץ לא אומרים דבר.

      ראיתי ג'ירפות בהודו (יח"צ)
      אפס עירנות, אבל לא מקסימום תנועה. מתוך "ראיתי ג'ירפות בהודו"

      עם זאת, יש ב"ראיתי ג'ירפות בהודו" כמה רגעים מצוינים של דוקו מוזיקלי, ובראשם החלק האחרון של הסרט; מהרגע שהלהקה מגיעה לגואה ומסתבר לה שההופעה שלה שם בסכנה מסיבות ביטחוניות. שם, הלהקה למעשה חוזרת לשורשיה וכפי שכהנא מתאר זאת היא "חייבת להוכיח את עצמה בכל רגע נתון". זהו רגע חזק שבו חבורת אינדיבידואלים - בראשם אחד שתמיד נראה שהדבר שהכי מעניין אותו כרגע זה להשיג גולדסטאר , כפי שזה מצולם בסרט כחלק מאיפיון דמותו של כהנא - מאשרת מחדש את נדרי הנישואים שלה ומגדירה שוב את הסיבה בגינה הם סובלים את התקפות הגזים אחד של השני באוטובוס הזוי שמטייל בהודו: מה שמחזיק את להקת הג'ירפות יחד זה אותה מטרה בסיסית ולפעמים קלישאתית, אך תמיד מדויקת: המוזיקה והיכולת שלה להגיע לאנשים.

      החלק הזה לבדו, שמסתיים עם הירידה של כהנא לקהל שיכור כלוט במהלך הביצוע של "רמי מואשם באחזקת סמים קלים" - החלק הנפלא ביותר בהופעות של הג'ירפות בכל מקום - הופך את "ראיתי ג'ירפות בהודו" לעוד מוצר ראוי במדף ההולך ומתרחב של תיעוד סצנת המוזיקה בישראל. לצד "עננים על הדרך" על שלמה ארצי וכמובן "גם כשעיני פקוחות" האדיר על גבריאל בלחסן (שלא סתם מועמד לאוסקר הישראלי).

      עתה, ראה שסוף סוף נפגשים יוצרים דוקומנטריים איכותיים עם הסיפורים המעניינים שיש למוזיקה הישראלית להציע והתוצאה היא סרטים שיהרגו בסופו של דבר את המפעל הבזוי של דוקו-שקל שהיה נהוג עד כה בקרב מוזיקאים בישראל. רק בשביל הידיעה הזו, שווה לעבור 74 דקות עם הג'ירפות בהודו.