(כתב: עינב שיף)
לא שאפשר היה לצפות למשהו אחר מאיפה הילד, אבל "אני במצב", הסינגל החדש שלהם לא מתבייש להיות פוליטי ותוקפני, הן בטקסט שכתב חמי רודנר והן בעטיפה המוזיקלית שיצרו איפה הילד יחד עם יונתן לוי מאיזבו. שורות כמו "הקיץ לא היה מלחמה, נברך את כל העוסקים במלאכה בלי דופי", עם סאונד הגיטרות של השיר, מרפרר ישירות לימי "מסעותיי עם עצמי", אלבומה האנדרייטד של הלהקה מ-1995 ואז כמו היום לא ברור אם האקלים הפוליטי בישראל בכלל מאפשר זאת.
"תמיד ברור שיש לי צורך להביע את עצמי ולהתייחס לפוליטיקה", אומר רודנר בראיון לכבוד צאת הסינגל החדש. "התחלתי לכתוב את השיר הזה לפני 7 שנים ומאז היו שתי מלחמות ודווקא בגלל זה ואני אומר זאת בכאב גדול זה תמיד רלוונטי. הצעקה היא אותה צעקה".
אתה חושב שכיום יש לצעקה הזו מי שישמע אותה?
"זאת שאלה שאני אוכל להשיב עליה עוד חודש-חודשיים. חושב לזכור שיש בשיר הזה הרבה פאן ושהוא גם מדליק, מעבר לזה שהוא שורט ובועט. יש בו אלמנט של גרוב, שהוא מאד חשוב לי והסאונד שלו גם מאפשר ליהנות ממנו. אין בו אומללות".
"אני במצב" הוא לא רק סינגל חדש של להקה ותיקה, אלא הצהרת כוונות של איפה הילד, שאומרת בפה מלא כי הלהקה נמצאת בפעילות מלאה והשיר הוא חלק מאלבום חדש שעתיד לצאת. לדברי רודנר, רוב האלבום אמנם לא מוקלט, אך כשהחבורה האזינה ל"אני במצב", הוחלט שזהו הצליל שאיפה הילד צריכה לאמץ במודל 2010 שלהם.
"המסע הזה לוקח לנו המון המון זמן ואנחנו במין מסע כזה של תהיות והתלבטויות וויכוחים וניסויים", אומר רודנר. "בשני השירים שהוצאנו לפני כן ("מוזיקה אהבה" ו"מנסה" ע.ש) היה משהו קצת מתרפק ואני חשבתי שהם לא מספיק עכשוויים בכלל. כשהאזנו לשיר החדש, פתאום אמרנו 'בינגו, זו איפה הילד 2010' . מה שכן - אנחנו מאד ביחד בתוך זה ומרגישים שזה הדבר הנכון".
"אני מאד אוהב שיש בשיר הזה Bad Vibes", מוסיף רודנר, "כי אני שומע כל כך הרבה שירים שבהם כל העולם ורוד ונפלא, כאילו הייסורים הכי קשים של כולם עוסקים בבחורה שעזבה אותם או לא רוצה לתת להם. כשאני שומע רדיו אני לא מבין באיזו ארץ אני חי. וואט דה פאק? על מה אתם מדברים?"
עוד בוואלה!
דבריו של רודנר יותר ממרפררים לאותו צליל שהלהקה ניסתה להביא בשנת 1995 ושכמעט הסתיים בפירוקה. עם זאת, רודנר עדיין רואה בחוויית האלבום ההוא, שכלל שירים כמו "נביא השעמום" וכמובן "מסעותיי עם עצמי" המצוין נקודת ציון בדרך לשיר החדש: "ב'מסעותיי עם עצמי' היה ניסיון להביא את עצמנו למצב חדש, כמו היום", אומר רודנר. "גם אז כל מרקם הליינים והגרוביות והנשיכות של הגיטרה היו שם. אלא שהיום אנחנו מנגנים הרבה יותר טוב מאז. אין מה לעשות, אנחנו להקה יותר טובה".
השאלה היא אם גם מגיע עם השינוי דור חדש של מעריצים שיילך איתכם.
"חצי מהקהל שבא להופעות שלנו הם חבר'ה שנולדנו בזמן ש'זמן סוכר' (אלבום הבכורה של איפה הילד ע.ש) יצא".
ואתה חושב שהם מבינים את רוח הזמן ש"זמן סוכר" הצליח לתפוס אז?
"מוזיקה שהיא טובה היא מתעלה על הדורות. גם 'זיגי סטארדאסאט' של דיוויד בואי לגמרי קשור לזמן שלוו ואפשר להתענג עליו גם היום בלי בעיה. אני דווקא שמח על הניתוק של האנשים הצעירים שבאים להופעות, כי אין להם את התרפקות ההיא על הרוקסן, התרפקות שדי משעממת אותי. זה ממש לא מעניין".
עוד בוואלה!
"שפוט של גרוב", מגדיר את עצמו רודנר, שאומר כי הלהקה הישראלית האהובה עליו בשנים האחרונות היא איזבו, ממנה שאב את רעיון העבודה עם הבסיסט יונתן לוי. הוא גם מספר על התאהבותו המוחלטת באלבום הבכורה של ה-Fleet Foxes מחד ובראפר נאז מאידך ומצד שלישי גם באלישיה קיז. "אין מה לעשות", הוא מסכם, "שיר שאי אפשר לרקוד אותו לא שווה כלום".