ירידה לצורך עלייה

"למטרות צפיה בלבד" – הכיתוב הזה מלווה כל פריים ופריים בדיסק הביקורת של 'טרויקה', מיני סדרה חדשה שעלתה אתמול (א') ב-3 HOT וכוללת בסך הכל ארבעה פרקים. בחברת הכבלים לא הבינו, כנראה, שמדובר במסר שנוגד את תפקידו של המבקר. אנחנו אמורים לא רק לצפות בסדרה, אלא גם לחשוב עליה ולעכל את מה שקורה בה.

אלא שלעכל את "טרויקה" זו עבודה לא קלה בכלל. ככה זה כשמגיע תסריטאי שכותב בעברית (ארז קו-אל) ויוצר יחד עם במאי דובר רוסית (לאון פרודובסקי, שעבד יחד עם קו-אל על סרטו המצליח "חמש שעות מפריז") סדרה שמרבית גיבוריה מדברים בשתי השפות. מה שמבלבול כאן, ברמה הבסיסית ביותר, היא ההתעקשות של הדמויות להחליף שפה, ועמה גם ניואנסים של אישיות שמועברים באמצעות דיבור, מדי כמה שניות. אני לא יודע אם זה אמור להיות ריאליסטי, אבל כישראלי דובר רוסית, מעולם לא נתקלתי בישראלי המלהטט בין שפות כמו גיבורי "טרויקה". אפשר רק לדמיין עד כמה וירטואוזיות כזו מסבכת את החיים עבור קהל שלא מבין רוסית, אשר נאלץ לקרוא את הכתוביות כל הזמן, פן יפספס משפטים. מצד שני, לכריסטוף וולץ ב"ממזרים חסרי כבוד" זה הביא אוסקר.

בעלילת "טרויקה", הנרי דוד הוא מישה, איש עסקים צעיר שגדל בישראל אבל עבר לפני אי אילו שנים למוסקבה. כיום הוא יד ימינו של טייקון נדל"ן (ארמן ג'יגארחניאן) אשר גר יחד עם נכדתו של הבוס, עמה הוא מתכנן להתחתן. אלא שמישה מרגיש כי משהו חסר לו, ולכן ברגע בו הוא מקבל טלפון מזויה, האקסית המיתולוגית שלו הזקוקה לעזרה, הוא עולה על המטוס הראשון בחזרה לתל אביב.

התוצאה היא טיול ברחבי הארץ – ממלון דיוויד אינטרקונטיננטל דרך רמלה ועד הנגב – של מישה יחד עם בן דודו אדיק (פיני טבגר) וחבר ילדות שלהם ז'ורה (ויטלי ווסקובויניקוב), כשבדרך מצטרפות אליהם לפרקי זמן קצרים יותר ופחות שלל דמויות מוזרות, רובן ככולן בעלות עניין בעישון גראס ושתיית אלכוהול. המטרה, על פניו, היא למצוא את זויה, כשהסאבטקסט הלא-מאוד עמוק מרמז שהם מנסים בעצם למצוא את דרכם בחיים, לבצע את המעבר שבין השתוללות ילדותית לבין לקיחת אחריות על החיים.

בתחילת כל פרק מוסבר לצופה באמצעות שקופית כי טרויקה (שלישייה ברוסית) היא בין השאר שיטה של רתימת שלושה סוסים לכרכרה. כך, כל אחד ימשוך לכיוונו ושלושתם יאזנו אחד את השני. הרכב הטרויקה, שמשתנה מעט מפרק לפרק, הוא זו שמניעה את העלילה.

ניכר כי בהוט השקיעו לא מעט ב"טרויקה". הצילום שלה מעולה, הפסקול קליט וההחלטה לשלוח צוות לצילומים במוסקבה היא נכונה, כי אלו אפשרו יצירה של סצנות חוץ מציאותיות, שלא מעליבות את הצופה. כמו כן, ליהוק כל הדמויות מוצלח, והשחקנים – גם שחקני המשנה – עושים עבודה טובה, כשמי שבולטת לטובה היא אנה סטפן בתפקיד ורוניקה, חברתו של מישה.

הבעיה מתחילה כשמבינים שכסדרה שמנוע העלילה שלה הוא חיפוש, הגיבורים לא נראים עסוקים בו כל כך, בטח לא יותר משהם עסוקים בלעשות חיים. סדרה שבונה את העלילה הראשית שלה על בסיס היעלמות, לא יכולה להתייחס לקו העלילה הזה כאל משני במשך חלק ניכר מהזמן. גם אם ברור ש"טרויקה" היא לא אודות זויה, תעלומת היעלמותה אמורה לעמוד במרכז, והיא נדחקת הצידה בצורה מזלזלת יותר מדי פעמים. ומילא אם היא הייתה לבד שם, בחושך, אך המצב שונה לגמרי. בפינת העלילות הנשכחות של "טרויקה" יש כמה וכמה עלילות משנה שנפתחו ונזנחו או נסגרו בצורה פשטנית מדי.

כמו כן, גם אחרי צפייה בכל פרקי הסדרה, אפשר לחשוב שרוסיותה של "טרויקה" הוא סוג של גימיק. זו מיני-סדרה על שלושה צעירים ישראליים שמחפשים את עצמם, וזה שהם מדברים ברוסית לא אומר שהמשפטים שיוצאים להם מהפה נשמעים פחות ישראליים. הבעיות שלהם אינן בעיות של רוסים, המנטליות שלהם ישראלית לגמרי והעברית שלהם מצוינת.

אך בסופו של יום, וחרף הבעיות, "טרויקה" עובדת. גם כשהיא איטית מדי בהתחלה ובנאלית לפרקים ,יש בה מספיק בדיחות מצחיקות, דיאלוגים שנונים ואפילו קטעים מרגשים כדי להצדיק את השקעת הזמן שלכם בה. רק אל תצפו שהיא תגרום לכם להבין רוסים בצורה טובה יותר.