עד אוגוסט 2008 הכל נראה טוב בקריירה של 30 שניות למאדים: הלהקה של ג'ארד לטו נהנתה מקהל מעריצים רב; מהפרסום הגדול שלטו זכה לו בשל קריירת המשחק המרשימה שלו (בשתי מילים :"רקוויאם לחלום") ובעיקר מהתחושה שהם נמצאים בדיוק במרכזו של הגל המוזיקלי הנכון בין Pאנק עצבני ל-EMO שכובש את העולם. ובניגוד לילדים כמו טוקיו הוטל, 30 שניות למאדים הם חבר'ה מספיק מבוגרים כדי שאפשר יהיה להאמין למה שיוצא להם מהפה.
כך, הלהקה שהוקמה בשנת 1998 על ידי לטו הסולן ואחיו המתופף, שנון, היתה בתהליכי איסוף החומרים לאלבומה השלישי, שיהיה המשך להצלחה לאלבום הבכורה הקרוי על שמם (2002) ול-"A Beautiful Lie" משנת 2005. גם סיבובי ההופעות של הלהקה נחלו הצלחה ובמרץ 2008 הם הופיעו בדרום אפריקה, מול אצטדיון מלא ביוהנסבורג. ואז, הגיעה התביעה.
"מעולם לא היינו מוכנים לכך שהלייבל שלנו, וירג'ין, יתבע אותנו ב-30 מיליון דולר", אומר שנון לטו בראיון של הלהקה לוואלה! תרבות לרגל הגעתם לישראל להופעה אחת ב-18 באוגוסט. אז, נתבעה הלהקה על הפרת חוזה בעקבות העיכוב בהקלטות אלבומם השלישי. "חשבנו שתהליך הקלטת האלבום השלישי יהיה אתגר, אז נסה לחשוב איזה אתגר זה עם תביעה של 30 מיליון דולר על הגב. בנוסף, העולם התמוטט כלכלית באותם ימים ואמריקה בחרה נשיא שחור, שזה היה רגע היסטורי ומונומנטלי גם עבורנו. כל הדברים האלו הפעילו לחץ על הלהקה, וגם לנו היו את הבעיות האישיות שלנו, המכשולים שלנו והניסיון ליצור היה מאתגר מאד. אם לא היינו עוברים את ההתנסויות האלו באותו זמן, לא היה לנו את האלבום".
"אלו היו שנתיים קורעות, תהליך כמעט בלתי נסבל", משחזר הבסיסט תומו מילישביץ'. "אבל ידענו שיש לנו אפשרות לקחת את זה שלב קדימה. ממילא כל כך קל לעשות משהו אותו הדבר ואנחנו רצינו לדחוף את הגבולות שלנו. בדרך, בגלל התביעה, היה לנו נורא קשה להמשיך, והיו זמנים שתהינו האם זה יסתיים אי פעם".
ואיך יצאתם מזה?
מיליצ'ביץ': "כמו בשם האלבום, 'This is War', נלחמנו, על כל הקופה. אנחנו שלושה אנשים שרק רוצים ליצור מוזיקה, אין סיכוי שלא היינו מצליחים לעשות את זה. המזל הוא שג'ארד לקח את הכל על עצמו ופתר את זה".
אל תפספס
במילים האלו, מילישביץ' מראה את מה שכולם הניחו מראש: לטו הוא לא רק הפרצוף המוכר של הלהקה, אלא גם המנהיג האמיתי שלה. כשאחיו ומילישביץ' מדברים עליו, הטון שלהם יורד באחת וההכרה בבכירות שלו היא אבסולוטית. נקודת המבט שלו על התקופה ההיא, היא כנראה מה שהוציא את הלהקה מתחושה שהעסק עומד להתפרק, והוביל לכיוון של האלבום שבכל זאת יצא.
"זה היה הזמן המאתגר ביותר בחיי", מספר ג'ארד, "השם שלו מייצג לא רק את המאבק המשפטי מול וירג'ין, אלא את הקרבות האישיים שכולנו עברנו באותה תקופה. המילים האלו, 'This is War' היו גולת הכותרת של החיים שלנו".
איך התקופה הזו השפיעה עליך?
ג'ארד לטו: "לאו דווקא בצורה רעה. קונפליקט, כל קונפליקט, הוא דבר שקורה לכל אחד, בין אם זה קונפליקט גדול, קטן, פוליטי או אישי זה חלק מסט התכונות שמרכיב אותך כבן אנוש, זה חלק ממה שנדרש כדי להיות בן אדם ביקום הזה. לפעמים אתה אפילו צריך את הטירוף הזה. אנחנו למדנו שיעור חשוב בתקופה הזו והכאוס שחיינו בתוכו עשה אותנו להקה טובה יותר"
אל תפספס
את השיעור החשוב בתורת הכאוס כפי שהוא מנסח אותה, למד לטו בילדותו. הוא ושנון נולדו בלואיזיאנה שבארה"ב, ג'ארד לפני 38 שנים ואילו שנון לפני 40. יחד עם אימם, השניים היטלטלו בין לא מעט בתים, ולצד החיבה של השניים למעשי קונדס במקרה הטוב והרס עצמי במקרה הרע, האחים לטו לא בדיוק נכנסו למסלול עריכת דין-רפואה-ראיית חשבון: ג'ארד למשל, נשר בכיתה י' וחזר רק מאוחר יותר להשלים את לימודיו.
"הייתי ילד מאד רע בצעירותי", הוא מספר. "עשיתי המון דברים רעים, אבל הוצאתי הכל מהמערכת שלי. אפשר לקרוא לזה ילדות קשה ותקופת התבגרות סוערת, אבל הספקתי לחוות הרבה הדברים שעכשיו, דווקא כשאני יכול, אני עוקף את זה כי הייתי שם. זה כבר לא מעניין אותי".
לדברי ג'ארד, אחת הסיבות שלטו הצליח לשמור על עצמו היתה היחסים הצמודים עם האח, שנון. "זה נהדר לעבוד אחד עם השני, הכי טוב שאפשר", אומר ג'ארד. "יש לנו את הזמנים הקשים שלנו, אבל שנינו משרתים אחד את השני היטב". שנון מצידו, מדבר על אחיו הצעיר בהערצה: "הוא אח נפלא", הוא מספר על ג'ארד. "הוא קורע את התחת, הוא האדם הכי עובד קשה והכי מחויב שפגשתי בחיי. אני מקבל השראה ממנו כל הזמן".
אין בך קנאה בו לפעמים, על כך שהוא תמיד בפרונט?
שנון לטו: "זה תמיד היה מאד טבעי עבורנו. אנשים רואים בו אדם מפורסם ומצליח, אבל הניסיון שלי איתו הוא אחר. הוא אחי, אף אחד לא יבין את זה כמוני".
ג'ארד מספר שהוא "הוציא מהמערכת" את הדברים שעשה בילדותו. גם אתה הוצאת את הדברים מהמערכת?
שנון: "אני מגדיר את זה בדיוק כמוהו. יש הרבה דרכים להביע את עצמך, יש דרכים נורמליות, לא נורמליות ויש דרכים מוטעות. הבענו את עצמנו בכל הדרכים המוטעות, גם אני וגם הוא. למזלנו, הבנו שזה לא עובד והבנו בזמן שיש דרך אחרת. אני התחלתי להשקיע אנרגיה במוזיקה, כי רציתי להיות אדם שלם יותר. אני חושב שהצלחתי".
אל תפספס
בעוד שנון הוליד עצמו מחדש דרך המוזיקה, ג'ארד עשה זאת דרך הקולנוע. בתחילת שנות ה-90 עבר ללוס אנג'לס כדי לקדם את קריירת המשחק שלו ולאורך העשור משך תשומת לב בתפקידי משנה בסרטים כמו "הקו האדום הדק", "נערה בהפרעה" וגם "מועדון קרב" ו"אמריקן פסיכו".
אלא שבשנת 2000, דווקא אחרי ש- 30 שניות למאדים הוקמה, הגיעה נקודת המפנה הקולנועית של לטו: תפקידו כהארי גולדפרב המכור להירואין בסרט "רקוויאם לחלום" של דארן ארונופסקי הפך אותו באחת לכוכב קאלט, דמות שנוהגים לצטט באחד הסרטים האהובים של העשור. אלא שמאז, לא עשה תפקיד שבלט באותה המידה, למרות ששיחק את רוצחו של ג'ון לנון בסרט "Chapter 27" ואף העלה למען התפקיד 30 קילו. במקום, העדיף לטו להתמקד בקריירה המוזיקלית שלו עם 30 שניות למאדים.
"אני אוהב לעשות סרטים, אבל כרגע אני לא עושה יותר מדי בעיקר בגלל שאין לי זמן", הוא אומר. "אני מעדיף להופיע והטורים ארוכים, כך שכרגע זה לא יוצא. מבחינתי זה די בסדר, כי אני מרגיש שבקליפים שלנו, אני די מתקרב לעולם הקולנוע". כאן, חשוב לציין שלטו נוהג לביים את הקליפים של הלהקה תחת השם הבדוי ברת'ולומאו קאבינס, פרט שהוא מסרב לאשר או להכחיש.
כשעשיתם את רקוויאם לחלום, הרגשת שאתה חלק מסרט שיהפוך למדובר כל כך?
ג'ארד: "ידענו שאנחנו חלק ממשהו מיוחד מאוד. ידענו גם שמשהו מיוחד יקרה אחרי שהסרט ייצא, אבל בהחלט שלא ציפינו למה שהפך ממנו". כאן לטו עוצר לכמה רגעים, מתחיל את המשפט באופן מקוטע ואז ממשיך: "לפעמים אני לא ממש מתגעגע לזה אם לומר את האמת", הוא אומר, כשהוא מתכוון לעולם הקולנוע, "אני יודע שאולי אעשה עוד סרט, אז כרגע שום דבר בזה שאני לא עושה לא מפריע לי. זו היתה הרפתקאה, טוב שהיא היתה וזהו".
אל תפספס
הוצאת האלבום השלישי וההתמקדות של ג'ארד בקריירה מוזיקלית הפכו את החיים של 30 שניות למאדים לקלים בהרבה. כיום הם מטיילים בין נקודות המעריצים הרבים שלהם ברחבי העולם, כשהתחנה בישראל מרגשת אותם במיוחד. מסתבר שלשנון יש חבר ילדות במקום ואילו ג'ארד עצמו נלהב למדי לטייל בארץ, בתקווה שיהיה לו זמן. מצד שני, בארץ מחכה ללהקה שכבת המעריצים הלא קטנה שלהם, שמתחברת אליהם מאותו המקום שבו מאות אלפי אנשים רואים בלהקה סמל לכנות, אומץ וישירות.
"אנחנו נותנים לקהל תחושה של קהילתיות", מסביר שנון. "אם תסתכל על המייספייס שלנו, הוא נותן לך את התחושה של 'ברוך הבא' ואנחנו גאים בכך. זה הופך את הלהקה ללא מזוייפת". "אני חושב שאנשים מוצאים מקום שבו הם יכולים להיות שייכים ללהקה", מסביר מיליצ'ביץ', "ג'ארד עשה דברים שהציתו את התחושה הקהילתית בקרב המעריצים שלנו. 30 שניות למאדים היא הלהקה שמהווה מקום לילדים המוזרים לבלות בו, כי זה מה שאנחנו הילדים המוזרים, הדחויים והמכוערים".
תראה, זה לא הכי מדויק. אתם כוכבי רוק, הקהל שלכם לא.
מילישביץ': "תאמין לי, אנחנו עדיין מוזרים, שום דבר לא השתנה. אנשים חושבים שהם יודעים משהו עלינו, אבל אנחנו עושים בדיוק את מה שעשינו כשהיינו קטנים. אני למשל, עדיין מביך את עצמי בקבוצות של אנשים. עם בחורות אני לא מתחיל, כי אני מאורס בדרך לחתונה. כמה לא רוקנרולי מצידי".