בכורה: סינגל חדש לדניאל זמיר

הימים שקודמים לראש השנה, ימי חודש אלול, הם הזמן העמוס ביותר במוזיקה הישראלית. כמעט כל אמן, ולא חשוב באיזה סדר גודל, מוציא סינגל או אלבום חדש עם הטייטל המשכנע "לרגל החגים". אלא שמכולם, לג'אזיסט דניאל זמיר יש את ההסבר הטוב ביותר לכך: "הוצאת סינגל בחודש אלול זה דבר מבורך מאוד", הוא מסביר לרגל צאת הסינגל "ריח תפוח אודם שני", קאבר לשיר המיתולוגי שכתב יהורם טהרלב והלחין נחצ'ה היימן.

"אלול זה החודש שעליו נאמר שהמלך, הקב"ה, מהלך בשדה, אומר זמיר. במשך כל השנה, כדי להגיע למלך, צריך להתאמץ, להשיג אישורי כניסה וכו' אבל באלול, המלך יוצא לשדה ופוגש את כולם, כולל המוזיקאים. זו באמת הסיבה שבגללה כולם מוציאים אלבומים בחגים".

זמיר כמובן מתלוצץ מעט, אבל אין ספק שהטיקט היהודי שלו, הן ויזואלית והן מוזיקלית, הפכו אותו לאחד הג'אזיסטים האהובים בישראל ומעתה גם זוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. בקרוב יוציא בחברת התו השמיני את אלבומו החדש והתשיעי במספר, המשך ל"אחד" המצליח מאוד. לדברי זמיר, "האלבום הקרוב יהיה אלבום ג'אז יהודי חזק, שימשיך את הקו של האלבום הקודם אבל יהיה קצת יותר קרוב לבית של הג'אז".

"טוב שאתה שואל, כי אני ממש לא טבעתי את הביטוי הזה. זו סטיגמה שהדביקו לי. אני אפילו זוכר שאחרי 'אמן' אמרו לי את זה כל כך הרבה שהשתגעתי מזה. בשלב מסוים, באתי לראיון בגל"צ והם אמרו לי 'מצאנו דרך להגדיר את המוזיקה שלך'. אמרתי להם 'יופי, איך?' והם אמרו 'ג'אז יהודי'. חשבתי שאני מתעלף".

"אני נמנע מהגבלות מוזיקליות ואם המוזיקה טובה אני נהנה, מתחבר ומביא אמת משלי פנימה. זה לא משנה אם זה מאיר בנאי, אביתר בנאי או עמיר בניון – אם המוזיקה היא אמיתית, אני שם. אני ממעט לעשות דברים שאני לא מאמין להם, כך שיצא לי להגיד לא".

כיאה למעמדו כסלב-ג'אז, זמיר לא השאיר עצמו בגבולות המוזיקה לשם המוזיקה וגם הקדיש "סוויטה לגלעד שליט" באלבומו הקודם. "היסטורית מוכח שלמוזיקה פוליטית יש השפעה", הוא אומר. "הג'אז מאד קשור בתופעות חברתיות, החל מהעבדות של השחורים בארצות הברית משם זה התחיל ועד שנות ה-60, שם הרבה מאד אמנים חיברו את המסרים שלהם לאמנות שיצרו. להגיד לך שבעולם של היום המוזיקה יכולה להשפיע? העולם הוא ציני ולא מתרגש מכלום, קשה לגרום בו לשינויים חברתיים, אבל זה המעט שאני יכול לעשות. במקרה של גלעד כנראה שזה לא עזר, למרבה התדהמה".

"דווקא בהקשרים חברתיים פנים-ישראלים, הניתוק החברתי בין אוכלוסיות בישראל. אני מאוד מאמין באחדות, במיוחד איך שאני חי. אני משתייך לחסידות חב"ד ורוב הזמן, לעומת זאת, אני נמצא בהקשרים הכי לא חרדיים שאפשר להעלות על הדעת. אני מאוד מאמין בחיבור הזה בין העולמות. זה חיבור שאין פירושו לא לעשות מה שאתה לא אלא ההיפך. אני חושב שהניתוק והסטיגמטיזציה בין החברות בישראל הן מיותרות".

"לאט לאט כן. זה ממש קורה. בחזרה האחרונה עם יוני רכטר (שבאחת מהופעותיו האחרונותיו, זמיר התארח - ע.ש.) הוא התחיל לגעת לי בציצית, לשאול אותי ממה זה עשוי, מה מותר לעשות ומה אסור לעשות בין יהודי ליהודייה. זה קורה ואני חושב שבדור שלנו החומות הולכות ונופלות".

(כתב: עינב שיף)