פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רייצ'ל מתעברת: על הסרט "אהבה בהחלפה"

      "אהבה בהחלפה" הוא סרט הוליוודי שטחי על אם חד הורית. אפילו ג'ניפר אניסטון בתפקיד שתפור עליה לא מצליחה להציל אותו. ליאת לב משפחה חדשה

      רשת Fox news האמריקאית, הידועה בהשקפותיה השמרניות, תקפה לפני כשבוע את ג'ניפר אניסטון, כוכבת הקומדיה הרומנטית "אהבה בהחלפה", על שדיברה בזכות נשים רווקות המחליטות להביא ילד לעולם ללא בן זוג. הצהרתה של אניסטון נעשתה במסגרת מסיבת עיתונאים שהתקיימה לקראת צאת הסרט המדובר, בו מגלמת אניסטון את קאסי, רווקה בת כ-40 הנואשת ממציאת בן זוג, ומחליטה ללדת באמצעות הפרייה מלאכותית. אניסטון אמרה במסיבת העיתונאים: "יותר ויותר נשים מודעות לעובדה שאינן צריכות להתחתן רק כדי ללדת".

      הבחירה באניסטון לגלם את קאסי לא תלושה. אמריקה כולה עוקבת במתח אחר חייה האישיים של אניסטון עוד לפני גירושיה הלא נעימים מבראד פיט, קל וחומר אחריהם, עיתוני הרכילות מתרגמים כל בליטה בבטנה – המבורגר שלא סיים להתעכל? חגורה? - כהריון בטוח.

      אהבה בהחלפה (יח"צ)
      לא בדיוק נערה שחורה ממעמד נמוך שנכנסה בטעות להריון. ג'ניפר אניסטון מתוך "אהבה בהחלפה" (צילום: יח"צ)

      ביל או'ריילי, שדר תכנית "לוחמי התרבות" ב-Fox news, טען כי לנשים עשירות כמו אניסטון אין שום בעיה לגדל ילד לבדן (כלומר עם צי מטפלות, עוזרות ומבשלות), אך רוב הנשים החד הוריות בארצות הברית הן דווקא ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כך שהמסר העצמאי שמעבירה אניסטון לא רלוונטי להן, ויותר מכך, הרסני לחברה.

      עובדתית, או'ריילי צודק. מרבית האמהות החד הוריות בארה"ב הן שחורות ממעמד נמוך, הנכנסות להריון ויולדות בגיל צעיר. תופעה זאת יוצרת כעס רב אצל משלם המסים האמריקאי, המממן את הקצבאות השונות עליהן מתקיימות אותן נערות. אבל או'ריילי יכול להמשיך לישון בשקט. לא הצהרה כמו של אניסטון תוביל להרס החברה האמריקאית.

      גם בלי אותה מסיבת עיתונאים ילדות שחורות היו ממשיכות להיכנס להריון, לנשור מבית הספר ולגדל את ילדיהן בעזרת אמהותיהן, לעתים קרובות אמהות חד הוריות בעצמן. ואם או'ריילי חושש שמא הסרט לבדו מעודד מסר של "אמהות חד הורית? זה כיף ופשוט!", הוא יכול להסיר דאגה מלבו. הפתרון ההוליוודי לסרט חד הורי הוא לחתן את הגיבורה בסיומו ולהכניס אותה למסגרת משפחתית הטרוסקסואלית. המסר הוא כי חד הוריות היא מצב זמני בלבד, ושמוטב לאם ולילד שדמות אב גברית תשלים את חייהן. בסרט "אהבה בהחלפה" הולך הסרט צעד נוסף, מקומם במיוחד, ומקפיד שהגבר-גבר יהיה האב הביולוגי בלבד.

      מתוך הסרט אהבה בהחלפה (יח"צ)
      הפתרון ההוליוודי הוא לחתן את החד הורית. אניסטון ובייטמן מתוך "אהבה בהחלפה"

      וולי (ג'ייסון בייטמן) וקאסי (אניסטון) היו בני זוג לפני כמה שנים, אך כעת הם החברים הכי טובים. קאסי מחליטה שהגיע הזמן לעשות ילד – אין לה בן זוג, גם לא באופק, היא בגיל המתקתק ויש לה עבודה שמאפשרת לה לממן את העניין. וולי, פגוע על שלא התבקש לתרום את זרעו וגם עדיין מאוהב בקאסי, מגיע למסיבת "אני נכנסת להריון" שלה במצב רוח לא משהו. כשהוא זוכה להכיר במסיבה את רולנד המזריע (פטריק ווילסון), הוא מעדיף להטביע את יגונו באלכוהול, ומשתכר למוות. במצב שביר זה הוא נכנס לשירותים, פוגש בכיור את הזרע של רולנד, ומחליף אותו בשלו.

      זוהי פחות או יותר תחילת הסרט. על נוכחותם הגרוטסקית של ג'ף גולדבלום וג'ולייט לואיס (אלוהים, מה קרה לה? היא נראית רע!) כחברים הכי טובים של כל אחד מהצדדים אין צורך להרחיב. הם פשוט שם, וזה יותר מדי. מה שהרבה יותר מעניין ומשמעותי הוא ש"אהבה בהחלפה" מבוסס על סיפור קצר של ג'פרי יוג'ינידס מ-96' בשם "Baster". בניגוד לסרט, בסיפור קאסי נכנסת להריון מוולי במהלך הקשר הזוגי שלהם, ועוברת הפלה – אחת מארבע שהיא עוברת בחייה, אחת מהן טבעית. וולי תמיד יתהה איך היה נראה ילדם המשותף, והחלפת הנוזלים, בה מסתיים הסיפור, היא סוג של אונס אלים ומלא כעס, מודע ומכוון לגמרי ובעיקר עצוב. בסרט, לעומת זאת, סצינת החלפת הנוזלים הצמיגיים היא קומית (אך לא מצחיקה, ומביכה), במהלכה וולי השיכור מהתחת שופך בטעות (נו באמת) את הדגימה של רולנד, מחליף בשלו, ולמחרת לא זוכר דבר ממה שקרה.

      אהבה בהחלפה (יח"צ)
      אופס, נשפך לי הזרע. ג'ייסון בייטמן ב"אהבה בהחלפה"

      ליוצרי קולנוע יש את החופש ללשחק עם חומרי הגלם העומדים לרשותם, אך במקרה זה התסריטאי אלן לואב, והבמאים וויל ספק וג'וש גורדון נחושים להפוך את הסיפור הקטן בעל המערכה האחת לקומדיה רומנטית, וכדי לבצע זאת הם מחללים את הסיפור כולו. בנטילת האחריות ממעשיו של וולי הם מקלים על הצופים לחבב אותו, אך שוללים כל מורכבות מדמותו, שבסיפור כנראה לא תדע גאולה לעולם. וכך, הסרט הופך לאסופה של רגעים מתוקים שבע שנים אחרי הלידה, כשוולי פוגש לראשונה את בנו (קאסי – כמה נוח – עזבה את ניו יורק לאותן שבע שנים, כדי לגדל את בנה יחד עם הוריה. מה קרה לעבודה המכניסה? מה קרה ל"אני יכולה לגדל ילד לבדי?") ומגלה כמה הוא דומה לו במראה ובהתנהגות. קאסי, בין ג'סטה נוירוטית אחת לשנייה, מתאהבת בוולי, והכל מסתדר לטובה. לצערנו, המעבר של הסיפור המטריד מהדף למסך לא הסתדר בכלל.