בז'אנר שבו יש מלך, מלכה, נסיכים ונסיכות, יש גם שר אנרגיה. קוראים לו ליאור נרקיס. הבן אדם הזה הוא פצצת אנרגיה בלתי ניתנת לעצירה וטוב שכך. מספיק להעיף מבט על עטיפת אלבומו החדש, "ערב טוב", כדי לקלוט את השעטה שלו הלאה. פוזות דומות היו לו גם באלבומים קודמים באחד מהם, "חי לאהבה חפלה", הוא שלח מבט ישיר למצלמה והצביע לעבר המטרה: הקהל. וזה כל מה שליאור נרקיס רוצה, לזכות בתואר חביב הקהל.
אלא שעם קול כל כך בשרי וייחודי, הוא יכול לדרוש ולהגיע להרבה יותר. הקול של נרקיס יכול להתאים לשירי רוק. יש בו את התשוקה, הלהט ואת החספוס הדרושים. שיתוף פעולה עם יוצרים מסצינת הרוק הדועכת והזועקת לעזרה יכול היה להוליד פריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית. לא פחות. במיוחד עכשיו כשנרקיס גילה יכולות הלחנה מצוינות. יש לו צליל מאוד חריף שאותו הוא גילה רק בשנים האחרונות. זה התחיל עם "רק את יודעת" והגיע לשיא עם "ערב טוב". היכולות האלה באות לידי ביטוי בהישגים שלו. פתאום הוא הפך לאחד שיודע ללכת לבד בלי טובות מאחרים.
רוב השירים ב"ערב טוב", האלבום החדש של נרקיס, יצאו במהלך השנה האחרונה. שיר הנושא כבר הפך ללהיט-על ויתר השירים הצליחו גם כן, ביניהם "העיניים שלי", "אתן לך שנים", "קפה או סרט" ו"אני מבטיח", הדואט המאכזב עם אייל גולן . רק שלושה שירים חדשים לגמרי יש ב"ערב טוב", כך שבאיזשהו מקום נוצרת תחושה של אלבום אוסף ולא של אלבום חדש לגמרי.
זה המחיר אותו זמר סלסולים צריך לשלם כשהוא מוציא סינגלים בקצב מהיר שלמעשה נטחנים עד דק עוד לפני שהאלבום מוכן: עם צאת האלבום, הקהל כבר מיצה אותם. את השירים של ליאור נרקיס צריך לאכול כשהם טריים ויצאו הרגע מהתנור. הזמן שיש בין יציאתם ועד שהשפעתם מתפוגגת הוא קצר מאוד. בזמן הזה, הם אמורים לתת מכה רצינית ולהיעלם. מהבחינה הזאת, שירי "ערב טוב" עשו את המוטל עליהם: אוסף של שירים מצוינים שכבר עשו את שלהם. כך, חוץ מ"אתן לך שנים" ו"ערב טוב", שבאמת מהווה הישג פופי משמעותי, ליתר השירים אין יכולת להחזיק מעמד.
אפשר לומר זאת כך: לאלבומו החדש של נרקיס חסר חומר משמר. הוא טוב לכאן ולעכשיו. מהבחינה הזאת, שלושת השירים החדשים "ברית אהבה", "תרקדי" ו"ברכת הכהנים" לא שונים מיתר האלבום: שירים טובים שאחרי כמה לעיסות ייגמר להם הטעם. כמו מסטיק.