וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שוטה וקם: על "מתודלקים" בהגשת גדי סוקניק

חגי קראוס

30.8.2010 / 7:27

מעבר לטיימינג המטופש ולהתנשאות המקוממת, הבעיה העיקרית ב”מתודלקים” היא שהמשדר עסק בסימפטום - צריכת אלכוהול בקרב בני נוער - ולא במחלה, הלא היא הטלוויזיה

הרבה אורות מהבהבים מילאו את המסך בספיישל החינוכי, "מתודלקים", שהגיש אתמול (ראשון) גדי סוקניק בערוץ 2. אורות אדומים מהבהבים של אמבולנסים ובעיקר כחולים, סמכותיים, מלאי רצינות וחשיבות, של ניידות משטרה. הם היו שם מאחורי סוקניק, כשהקריא טקסטים דידקטיים ממתחם הנמל בתל אביב, והם היו שם מלפניו ומצדדיו כשגייס את כל האינטגריטי שעדיין מיוחס לו מהימים שהיה כתב מדיני, מגיש חדשות ובעיקר פרשן לענייני השייטת ויחידות מובחרות אחרות. הטייטל של המשדר הזה נבחר, כך נראה, כדי להראות שיוצריו מחוברים לעגת הנוער השותה, וזאת למרות שהוא פנה וכוון בלעדית להורים. אנחנו יודעים מה הילד שלכם עשה בקיץ האחרון. אתם לא. אנחנו גם די מגניבים ושולטים. אתם רואים "מועדון לילה".

אבל כמו השם הנבחר, כך גם המשדר עצמו הריח מפטרונות רפובליקנית מיושנת, ארכאית וצדקנית. שיתוף הפעולה המלא והברור לעין עם גופים כמו הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הוועד למלחמה בסמים ובאלכוהול ומשטרת ישראל נדף במפגיע מכל סיטואציה. למעשה מדובר היה בתשדיר ארוך במיוחד לכל הארגונים והסוכנויות הממסדיות שמתמחות בטיפול בנושאים שהרלוונטיות שלהם אליהם כבר מזמן אינה קיימת: מרואיינים מומחים מטעם, בעלי מקצוע שמתפרנסים היטב מהורים מבולבלים לילדים אבודים וקטעים מקמפיינים תקשורתיים כושלים ומגוחכים שעצם קיומו של המשדר במתכונת החירום שעטה מוכיח את חוסר היעילות שלהם.

ערך מוסף ציבורי?

טלוויזיה מסחרית זקנה מתמחה באיתור טרנדים הרבה אחרי שכבר משעמם לגמרי לדבר עליהם. התוצאה תמיד תהיה בהתאם. במקרה של "מתודלקים" גם הטיימינג תמוה במיוחד. הרי ברור לכל פסיכולוג ילדים, שוטר במחלק הנוער, פרמדיק או מנהל תוכן בערוץ 2, שכל העניין הזה של בני נוער צעירים, בילויים ושתיית אלכוהול מגיע לשיאו בחודשיים שבהם אותם נערים ונערות הולכים לישון מאוד מאוחר אחרי שיצאו לבלות וכן - שתו הרבה מאוד אלכוהול. החופש הגדול קוראים לזה.

הבחירה לשדר את "מתודלקים" יומיים לפני סוף אוגוסט משול למבצע הסברה שעוסק בסכנות שכרוכות בשחייה בחופים ללא מציל בנובמבר. אבל מה זה משנה בעצם? מבול ה"ספיישלים" האלה, דוקומנטציה פדגוגית במשקל נוצה, הוא כבר לא מעט זמן כלי חסכוני יחסית ובעל פוטנציאל פופוליזם מירבי שהערוצים המסחריים נהנים להשתמש בו. מה שמנכ"לי הזכייניות נהנים להציג בדו"חות שלהם לרשות השנייה ובפרזנטציות למפרסמים כ"תוכניות בעלות ערך מוסף ציבורי". אנחנו פה למען הקהילה וככה. יה רייט.

עדן אברג'יל, מאחורייך

אבל מעל לכל, כמיטב המסורת של ישראל הקורסת לאיטה בצבעים בוהקים של כותרות סנסציוניות חלולות ואילוסטרציות פשטניות, הזרקור הופנה לסימפטומים ולא למחלה. בדיוק כמו שהקונצנזוס הישראלי מוצא לו דמון מזדמן כדי למרק את מצפונו, כך גם בנושא הילדים השתיינים. כמו שישראל הרשמית "הזדעזעה" ו"גינתה בשאט נפש" את עדן אברג'יל והגדרות הפרטיות הבעייתיות של עמוד הפייסבוק שלה, ואילו "שוברים שתיקה" הם חבורה של בוגדים נאלחים שמוטב שיחטפו איזו בומבה לפרצוף מלא השנאה העצמית שלהם (למקרה שאתם קובי אריאלי, עירית לינור או סתם טוקביקסטים מצויים). כמו שח"כ חנין זועבי היא הסכנה הגדולה והמוחשית ביותר לקיומו של העם היהודי בארצו. כמו ש-400 ילדי מהגרי עבודה הם הסכנה הדמוגרפית החמורה ביותר שמאיימת על עתיד הציונות הריאלית של אלי ישי וחבריו האידאולוגיים.

כמו כל אלה, כך גם בני הנוער שגדלים פה בעשור האחרון, אלה שמסממים אותם בריטלין ודומיו ברישיון ובאישור ההורים והרופאים, שלא מסוגלים להביע רגש מינימלי אם הוא לא מגובה בסמיילים והכפלת אותיות. הם עילגים ובורים, צמודים למסכים מתחלפים שמלמדים אותם להיות אלימים, חסרי כבוד לאחר, לחלש ולנדכא; שמטיפים להם שכסף וכוח הם כל מה שחשוב באמת בחיים; שמסבירים להם שיש בני אדם שווים יותר ושווים פחות. המקור שלהם לאינפורמציה ועיצוב הזהות היה פעם ברובו מה שספגו בבית ובבית הספר. עכשיו הם גדלים בחשיכה תרבותית ומוסרית מתמדת לאחר ששני הגורמים הקריטיים הללו – החינוך ההורי הסמכותי אך הנאור והפרגמטי ומערכת החינוך מעודדת הפתיחות לעולם ושמקנה ערכים אוניברסליים – קרסו לחלוטין.

חינוך לטראש

ככה זה נראה כשאחת הפלטפורמות שלהן החלק הגדול ביותר בניוון המוחי של הילדים שלכם מנסה לעזור לכם להילחם באחד הסימפטומים של המחלה. "מתודלקים" נראתה כמו תוכניות הטראש האמריקאיות בסגנון "Cops" או "America’s Most Wanted". השפה הטלוויזיונית היא אותה שפה: אורות מהבהבים, עדים מומחים, צילומי חוץ "אותנטיים", קורבן רלוונטי עם הגב למצלמה, שחזור בשחור לבן ומקרה טראגי אחד או שניים בליווי דמעות ופסנתר איטי ברקע, וחשוב מכל – ענן סמיך של עצות כוללניות שלא יחזיקו מעמד במבחן המציאות עד להפסקת הפרסומות הבאה וטון נזפני יוצא לידי חובה של "היי, אנחנו יודעים מה טוב ונכון. תנסו את זה בבית. אם לא יילך, תזמינו את ערוץ 20 או משהו".

אחרי הכל, זו בסך הכל טלוויזיה מסחרית. אם אתם מאלה שמנסים להתחנך או ללמוד איך לגדל את הילדים שלכם לפי הכלים שהיא מעניקה לכם, אתם כנראה קהל היעד של ספיישלים כאלה. ולא, זו לא מחמאה גדולה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully