נערה בהפרעה: על הסרט "נערה עם קעקוע דרקון"

נתחיל דווקא עם אמריקה ועם אמריקניזציה. "נערה עם קעקוע דרקון" הוא במקורו ספר - הראשון מתוך טרילוגיית "מילניום" המדוברת של הסופר השוודי המנוח סטיג לרסון. עובדה נוספת: הספר במקורו נקרא בכלל "גברים ששונאים נשים". בהגיעו לתרגום והפצה אמריקאים הוחלט לשנות את שמו למשהו סקסי יותר שיגרום לקהל הקונים לשקול אם שווה לזרוק את הדולרים ששמו בצד כדי להגדיל את הביג מק על ערמה של דפים. אמריקה על קצה המזלג.

אם כבר השלמנו עם העובדות שלעיל, למה אנחנו נדרשים לכל זה מחדש בפרוס עלינו הסרט השוודי "נערה עם קעקוע דרקון"? בדיוק בשביל לצפות מראש את ההבדל שבין הגרסה האותנטית, המסריחה מזיעה, הלא מרוטשת ולא מסולקנת שמביאים לנו האנשים של איקאה לעומת העיבוד האמריקאי (בבימוי של דיוויד פינצ'ר המתבקש מאליו) שמזדנב בחמדנות ועתיד לצאת לאקרנים בסוף 2011. תגדיל לי את זה בשקל תשעים ושזה ידבר באנגלית.

לעניין הסרט עצמו שכאמור נקרא בשוודית "גברים ששונאים נשים", ולא בכדי – מיכאל בלומקוויסט (בגילומו של מיכאל ניקוויסט) הוא מו"ל עיתון בשם "מילניום" שמורשע בהוצאת דיבה לאחר שלכאורה חשף איל הון מושחת. בפועל, כך אנו מגלים, הוא הוזן במסמכים מזויפים שנועדו להסיט אותו מגילוי פרטים אפלים אמיתיים על אותו מושחת. במצוקתו הכלכלית, כשהוא נדרש לשלם פיצויים ומושעה מעבודתו, הוא מסכים לקבל על עצמו פתרון תעלומה אודות נערה יפיפיה בת 16 שנעלמה בלי עקבות לפני 30 שנה.

ללא ידיעתו, עוקבת אחר מעשיו ליסבת' (נומי רפייס), האקרית צעירה ומופרעת. ליסבת' קשוחה כמו מסמר פלדה וכמוהו חטפה כל חייה על הראש. היא אוחזת בלוק בוצ'י גותי, עובדת במשרד חקירות ויש בידה הוכחות שמנקות את בלומקוויסט מאשמה. היא חוברת אליו וביחד הם יוצאים לאסוף מידע על היעלמותה המסתורית של הארייט. כשבדרך הם נתקלים בשרשרת איומה של רציחות אלימות ועומדים בפני סכנות נפש בעצמם.

"נערה עם קעקוע דרקון" עוסק אולי בזוג מוזר – העיתונאי טוב הלב והפציפיסט במהותו והפסיכית העצמאית עד מיזנטרופיות – אבל בפועל הוא סרט של אישה אחת מרתקת. הדמות של ליסבת' היא כזו שיכלה לככב בסרטים של קוונטין טרנטינו לו רק היתה כוסית מצויידת בשנינות אמריקאית. אלא שבגרסה השוודית של הבמאי נילס ארדן אופלב, ליסבת' היא דוחה-מושכת, מעשנת בשרשרת ולא בשביל הפוזה, מרוחה באיפור כמו דביבון בהאנגאובר ומפחידה רצח. היא הבחורה שאתם רוצים לצדכם ולא מולכם בסמטה חשוכה והיא זו שהופכת את הסרט הזה להרבה יותר ממותחן שאוכלים לצד הפופקורן.

יתרה מזאת, "נערה עם קעקוע דרקון" הוא אחד הסרטים היותר גרפיים מבחינת גילויי האלימות שבו. הוא גם מורט עצבים בפענוח התעלומה: יש מאחוריו עלילה בלשית לגיטימית, מדויקת ומהוקצעת עד לפרטים הקטנים. אבל עיקר העניין הוא הדינמיקה העדינה והלא קלישאתית בין בלומקוויסט לליסבת', והניסיון להבין מה גורם להם לתקתק. במילים אחרות, הטפטוף הזהיר והאיטי של העבר הנסיבתי של הדמויות הוא מה שהופך את הסרט למרתק כל כך מבחינת סיפור המסגרת שלו - לא פחות מפרשיית ההיעלמות שמעסיקה את ליסבת' ומיכאל.

"נערה עם קעקוע דרקון" הוא סרט בעל סבלנות ואורך רוח (152 דקות בגרסת ההפצה המסחרית, 180 דקות בגרסא המורחבת), והוא דורש מהצופה להשיב לו באותו מטבע. בפרולוג הלא זריז שלו אתם עוד עשויים לחשוב שנפלתם למיזם אירופאי שהוא יותר שיעמום ונופים מושלגים מאקשן טהור, אבל אין שום סיכוי שבחציית חצי השעה הראשונה תוכלו להמשיך ולהחזיק בדעה הקדומה הזו.

כשמם המקורי של הספר והסרט, "נערה עם קעקוע דרקון" עוסק לא מעט בגברים ששונאים נשים, דבר שמזמן סצינות אלימות, מכוערות וקשות לצפייה. בתוך ההקשר הכללי, ומתוך הרוח הנאורה ואוהבת האדם של סטיג לרסון, אפשר להאמין שהסצינות האלו מוצדקות בכל רגע שלהן ולא נעשות מתוך התענגות על אכזריות לשם אכזריות אלא מתוך התרעה כנה על הסכנות שיש בה ועל האופן שהיא מחלחלת רעלנית מדור אל דור. הפמיניזם המעשי של לרסון עובר גם בסרט כאשר הדמות הפיזית, האמיצה והאבירה בשריון מבהיק היא דווקא ליסבת' שמספקת נחישות טהורה וגם את אחת מסצינות הנקמה המדהימות ביותר בקולנוע.

כשאנשים נמנעים מלקרוא ספר וטוענים רפות "אבל ראיתי את הסרט", אנחנו מתייחסים לזה לרוב כאל תירוץ עלוב ועצל. אין בזה כדי לשכנע אתכם שלא לקרוא את "נערה עם קעקוע דרקון", אבל הסרט עצמו הוא יצירה מצוינת ומוצדקת שלא צופים בה רק כדי לדעת מה הסוף – וזה כבר שם אותה בליגה אחרת מרוב סרטי המתח שאתם מכירים. בשילוב עם הליהוק המדוייק (נראה את רוני מארה המתקתקה בגרסב האמריקאית עושה עבודה טובה יותר), מדובר בסרט המתח הטוב ביותר של 2010.