במאה ה-19 כתב אדווין ארלינגטון-רובינסון שיר שרבים מאיתנו למדו בבית הספר "ריצ'רד קורי". הוא סיפר על אדם שהיה יפה, מטופח ודמות נערצת, שבערב אחד חזר הביתה ולתדהמת שכניו תקע לעצמו כדור בראש. כי ככה זה עם אנשים שאנחנו חושבים שיש להם הכל מסתבר שהם לא תמיד כל כך מאושרים.
הסופרת האמריקאית שרה דאן מנסה ב"סודות האושר" להתחקות אחרי הנוסחה שגורמת לאנשים להרגיש ממש טוב ולהגיע לנקודת האופטימום שלהם על הפלנטה. הולי פריק היא סופרת ותסריטאית גרושה מניו יורק באמצע שנות ה-30 לחייה. בדיוק שנה לאחר פרידתה הכואבת, היא מתוודעת לשרשרת אירועים מוזרה: בזוגיות הבטוחה, לכאורה, של חברתה אמנדה ובעלה מארק נוצר סדק, כשבמקביל מכירה לה אמנדה את ג'ק, בודהיסט כריזמטי בעל עקרונות מוזרים. בינתיים, הולי מנהלת מערכת יחסים לא מחייבת עם לוקאס, אחיה בן ה-22 של חברתה בטסי, ומקבלת שיחת טלפון מוזרה מאחד האקסים שלה. כל השרשרת הזו הופכת לבלילת אירועים מיוחדת שבמהלכה מקווה הולי לצאת מהפלונטר לאוויר צח יותר, ויחד עם כל מי שסביבה היא תרה אחרי אותו מונח ערטילאי שנקרא "אושר".
כפי ניתן להבין, "סודות האושר" מתחיל בנוסח שמזכיר באופן מקומם את "סקס והעיר הגדולה", בעיקר בשל אופי הדיאלוגים והמקום שבו הוא מתרחש. אלא שלמרבה השמחה הוא מנטרל את הריחות הללו בהמשך והופך לספר בעל רעיונות עצמאיים. יש בו את כל המאפיינים של צ'יק ליט, מדריך קליל שמיועד לנשים, אולם דאן עובדת בכיוונים קצת שונים כשהיא נכנסת גם לראשן של שלוש דמויות גבריות ליאונרד, שותפה ההומו של הולי לכתיבת התסריטים, ספנס סמואלסון, האקס שלה, וג'ק.
בגידה זו לא מילה גסה
דווקא דרך הגברים מביעה דאן סלחנות כלפי בגידה, מונח בעל קונוטציה שלילית חזקה ביותר. בניגוד למנטרה הרווחת, בעיני דאן יש לבגידה מחילה וזה מה שהופך את הספר לכל כך מעניין. כמו אושר, כך גם ההגדרה של מוסריות לא ממש ברורה לדאן, ונראה שהיא מצדדת בג'ק שאומר להולי (עמוד 164): "את מבינה שזה פשוט נוירוטי?... כל פרץ המוסריות הזה שלך... קראתי את הספר שלך. את חושבת שזה נובע מהחינוך הנוצרי שקיבלת, אבל זה לא... הגישה הפוריטנית והקשוחה שלך. זו תופעה רווחת בקרב אנשים שסובלים מנוירוזה. ביחד עם רצון שכולם יאהבו אותך ונדודי שינה".
כמו הדו-שיח הזה, רוב הדיאלוגים של דאן לא מתחנחנים אלא מסמנים את הדרך למילה בעלת הצליל האיום "התפשרות". בכל מקום שאליו אנו הולכים, אנו חייבים להתפשר בזוגיות, בגידול ילדים, בבחירת החברים ובעבודה. וכן, לא אחת צריך להתפשר גם על העובדה שאנשים משקרים ובוגדים, שהם יוצאים מגבולות המוסר שהצבנו לעצמנו. תחת אצטלה קלילה מציירת דאן תמונה של עולם קודר, שמקשה מאוד לתמרן מבלי להיפגע מכיוון זה או אחר, והדרך לשרוד בו היא לפתח חסינות או לפחות הבנה לכך שאף אחד לא מושלם.
לפעמים ההתפשרות נעשית מרצון וכבחירה מודעת ובפעמים אחרות משום שגורמים חיצוניים לוחצים. יכול להיות שפשרה היא המהלך הנכון משום שאנו מכוונים גבוה באופן מוגזם, כפי שמסביר לוני, אחת הדמויות השוליות בספר, לבטסי (עמוד 200): "זאת בדיוק הבעיה עם העיר הזאת. יותר מדי אנשים חיים במקום אחד, וכל אחד ואחד מהם סובל מדרישות של אגו מנופח יותר מדי... האמת היא שאני רוצה דברים ממש פשוטים".
לא קארי בראדשו אבל גם לא רובין שארמה
הולי לא ממש מתפשרת. הבעיה המרכזית אצלה היא הסכמטיות. היא בטוחה שהחיים צריכים להתנהל בקו מסוים לפי נוסחאות מתמטיות. מה שמטריד אותה הוא לא שהתגרשה אלא הדרך שבה התגרשה (עמוד 77): "לא שהולי חשבה שהיא לעולם לא תתגרש היא ידעה שזו אפשרות, ולו רק בגלל הסטטיסטיקה אלא שהיא חשבה שקודם יקרו דברים אחרים: הם יעשו ילד, יקנו דירה, יריבו על ספות... יעברו בלאות עוד שנה או שנתיים של שתיקות טעונות, שום סקס ומדי פעם מריבות קולניות ורק אז יתגרשו". זהו קו חשיבה קבוע של הולי, שלא עובר כמעט יום שהיא לא מכה בו על חטא (עמוד 133): "איך זה שלכל הנשים האלה יש תינוקות ולי אין? אני לא מבינה את זה, מה קרה עם החיים שלי? אני ממש נדהמת מזה. איפה טעיתי?"
"סודות האושר", כפי שניתן בשלב זה להבין, הוא לא ספר נשים פר-אקסלנס, משום שהוא נוגע לכולנו גברים ונשים שנשואים (באושר?) ואלה שעדיין מחפשים את הנפש התאומה שלהם. למרות הסלחנות יוצאת הדופן שלה כלפי בגידות ופשרנות, דאן לא חושפת מסמך פורץ דרך שמסייע לעיניים להיפקח לרווחה ובוודאי שלא מסייעת לנו למצוא את האושר. במקום זאת, היא מגישה ספר בכיף שצובע בעיות מעיקות בגוונים עליזים. על מה לשים דגש, על התוכן או על העטיפה? זה כבר תלוי בכם.