(באדיבות ערוץ 10)
ההשפעה של הצדיק נתן בשבקין על חיי היתה מיידית, ומיד בסיום גמר "הישרדות", ששודר אמש (שני) בערוץ 10, מצאתי את עצמי מסנן ברכה יהודית מסורתית: ברוך שפטרנו מעונשו של זה. תודה לך אלוקיי שהבאת אותי עד הלום, אודה ואתוודה, היו רגעים שחשבתי שזה לא ייגמר לעולם. תודה שנתת את מיליון השקלים לצדיק בשבקין, תודה שהראית לנו שוב את התגמול לו זוכים חסידיך. ובכל זאת, כמה קושיות לבורא עולם ולגיא זוארץ נותרו פתוחות: למה זה היה חייב להימשך שלוש שעות? מה הטעם? מדוע להעביר את מאמיניך דרך ייסורי האיוב הללו? האם אי פעם פקפקנו בדרכיך? האם העלינו על הדעת שמישהו אחר מלבד עבדך הנאמן בשבקין יזכה בפרס המיוחל? שלוש שעות כדי לגלות את המובן מאליו?
נסתרות הן דרכי האל, וכנראה שרק ביום מן הימים נזכה להבין את הלקח מהפרשה. ועדיין, הצופים האדוקים נותרו מבולבלים: מי יחזיר לנו את הזמן האבוד? מי נתן את ההוראה? האם זו היתה הכנה לימים הנוראים האורבים מעבר לפינה? האומנם יהיו ימים נוראים יותר מאלה? נדמה שלאדמו"ר בשבקין לא תיוותר ברירה אלא לתרום כצדקה את כספי הזכייה לצופי גמר "הישרדות אולסטארס", ולו רק כפיצוי מינימלי על הסבל הנפשי שנגרם להם. ספק אם זה יהווה נחמה, אך בהחלט יהיה מעניין לבדוק היכן ישקיעו הצופים את כספם היקר: האם בשופרסל או במגה בול?
אם נצטט משירם הידוע של אוהדי בית"ר ירושלים, שבוודאי מושר בפה גדול בכל ערב שבת בבית משפחת בשבקין, הרי ש"פה זו ארץ ישראל טועמה, פה זאת מדינת היהודים", ולפיכך רוחו היהודית של בשבקין הכריחה את גמר "הישרדות" להיצמד למסורת הישנה והרעה. כך זה היה מאז ומעולם: תמיד הפרק האחרון של העונה הוא ארוך ומשעמם במיוחד, אך מכיוון שאצלנו כל המרבה הרי זה משובח, אמש נשברו כל השיאים. זו לא היתה סתם חוויה מייגעת וחסרת טעם, זה היה סיוט אמיתי. לכנות את החוויה הזאת כ"שעמום" יהיה לא רק פשטני מדי, אלא אף יפטור את האחראים מאחריות. מישהו בערוץ 10 חייב לעשות מעשה, ולהתפטר. זה לא פשוט לקחת פורמט טלוויזיוני מנצח ששורד כבר שנים ארוכות, לסחוט ממנו את המיץ ולהפוך אותו לעיסה לעוסה ומאוסה. באמת, שיתביישו להם.
ככה הורסים גמר. ככה מוציאים את העוקץ ממה שהיה אמור להיות רגע השיא של העונה. אם את ההתרחשויות באי עוד ניתן היה לערוך ולתבל בדרמות, שלוש השעות של הגמר חשפו לא רק את מגבלות ההפקה הישראלית, אלא בעיקר את פניהם האמיתיות של המשתתפים. שוב התגלה איך האי מעניק להם הילה שמתפוגגת מיד עם חזרתם למציאות, ושוב התברר עד כמה מחמיאים להם הרזון, השיזוף, הביגוד המינימלי וההבעה המטורפת, וזאת לעומת האיפור המוגזם, בגדיהם השגרתיים והאווירה המצועצעת בכרמיאל.
אפילו הפוטנציאל הנפיץ של השידור החי נרמס כלא היה, עם תסריט כתוב מראש (ודי עילג, אם יורשה לי לציין). לא היו הפתעות, לא היו דרמות, לא היו התפתחויות מעניינות או טוויסטים בעלילה, הכל דוקלם באיטיות על ידי המנחה והמשתתפים, שגם על פניהם ניכרה העייפות והתשישות. ואולי עדיף שנמנעה מחברי השבט רשות הדיבור, כי ברגע שניתנה להם הזכות להביע את דעתם ולאלתר, הם הצליחו להביך את עצמם עם אמירות מיותרות, כמו אביגיל שהצהירה ש"אמנם לא הגעתי לגמר הישרדות, אבל בחיים האמיתיים כן הצלחתי לעשות את זה". הקהל בכרמיאל, כצפוי, מחא כפיים בהתלהבות להתפלפלות המרגשת של הרבנית. בקרוב הפרשנויות.
לא נותר לנו אלא לסיים עם עוד ממרה אלמותית מפיו של המנצח הגדול בשבקין, מיד אחרי שהציג לנו בגאווה את אביו, "האיש שלימד אותי לירות עוד הרבה לפני הצבא". "לא האמנתי שיום אחד אהיה גיבור של מישהו", אמר הצדיק, "זה חלום שהתגשם". אכן חלום, עתה רק נותר לברר מאיזה סוג. מוטב היה לו נתן החכם היה מקשיב לעצתו של חברו ירא השמים, החסיד דן מנו: "אל תדבר הרבה בשבקין, זה לא מחמיא לך. פשוט תשתוק".