כל הגדה במה

עבדאללוק (יהודה ברקן), סוחר חלפים לא חוקיים מקלנסווה, מתקן את הטרנזיט של שמואל (שולי רנד) מההתנחלות הידידותית הסמוכה, ניצני חורון. כאשר שמואל מתעכב בתשלום, פונה עבדאללוק אל קצין המינהל האזרחי סגן יריב טהר-לב (אברי גלעד בהופעת אורח) ותובע שיתוקן העוול. יריב מבטיח לעזור, אך לאחר בדיקה מגלה כי מישהו (עבדאללוק??) חיווט הפוך את מערכת האיתות בטרנזיט של שמואל ובכל פעם שמבקשים לאותת בה שמאלה נדלק הווינקר הימני ולהיפך.

יריב מודיע לעבדאללוק שמדובר בעילה מוצדקת לאי תשלום ושעליו אף לפצות את שמואל על עוגמת הנפש. עבדאללוק מתפרע במשרד, נשלח למעצר ובתמורה לשחרורו, נדרש להעביר לידי מועצת ניצני חורון חצי ממטע הזיתים שבבעלות סבתו. המחזה מסתיים בהילולה גדולה שבה מכריזה המועצה על שמו החדש של המטע: חוות שמואל.

"ריאליזם במיטבו"
- גושפנקא, הביטאון של גוש עציון

סיפור אהבתם קורע הלב של ידידיה וסיון, חייל וחיילת המכירים בעת שירותם המשותף ביחידה לפיזור הפגנות באינתיפאדה הראשונה. הם מתאהבים, ונוכח העוינות אליה הם נחשפים בעת השירות, מחליטים לחזור בתשובה ולעבור לגור בהתנחלות נווה ששון, בה הם הופכים לעמוד התווך של הקהילה וללב הפועם של היישוב.

כעבור 13 שנים ושבעה ילדים, בימי האינתיפאדה השנייה, מגיעה לביתם קרובת משפחה מהאפר ווסט סייד בניו יורק (גאיה טראוב) ומצליחה לסדוק את אמונתם היוקדת של בני הזוג במפעל ההתנחלויות. היא משכנעת אותם שעליהם לעזוב את נווה ששון לטובת יישוב בתוך הקו הירוק ואף מוצאת להם דירה שלושה חדרים באשקלון. בדרכם לחתום על חוזה השכירות, נהרגים ידידיה וסיון בפיגוע ירי, ומותירים אחריהם שבעה יתומים, בת דודה אכולת רגשות אשם וקהילה המומה וכואבת.

"מחזה אידיאולוגי שיזעזע את אמות הסיפים של המדינה וינחיל בלבבות את האמת הפשוטה: לכל ויתור יש מחיר"
- דוד "דמביש" חברותא, ראש תנועת "לא עוצרים בירוק"

אריאל זילבר, בהופעת בכורה בתיאטרון, וחיים טופול הוותיק מגלמים שני קשי יום פלסטינים שאיבדו את בתיהם ומשפחותיהם ותרים בשטחים אחר קורת גג. במסעותיהם הם חולפים על פני שלל עוולות ססגוניות – ביזה בג'נין, מעצרים לא חוקיים בשכם, עקירת עצים בהר חברון, סגר פורים בסובב קריית ארבע – כשכל העת הם מצפים ומייחלים לישועה שתבוא בדמותו של עיתונאי חסר מורא שיחשוף את הפרעות לעולם ויביא להפסקתן.

אלא שהעיתונאי המיוחל ממאן להגיע.

"חזון אחרית הימים. בקט לא היה כותב את זה טוב יותר."
– אתר כאפה

קבוצת פועלים ערבים מתפרנסת בכבוד מבניית התנחלויות עד שלפתע הבנייה מוקפאת כמחווה לנשיא ארצות הברית החדש. הפועלים יוצאים להפגנות, בהן הם שורפים את דגלה של אמריקה ומכנים את נשיאה הטרי כ"אויב מספר 1 של האיסלם". אלא שהמחאה אינה נושאת פרי ומלאי הקינלי והלבנה אט אט אוזל בבתיהם של הפועלים.

אז נכנס לתמונה ארגון "לשאת" ובראשו האמריקאי לשעבר והפעיל החברתי בהווה, אייב סודרי (בגילומו של מאיר עוזיאל). במהלך יחצני ממולח, מצליח סודרי לגייס משלוחים של מוצרי יסוד מהמתנחלים, להצית הפגנות תמיכה ברחבי המזרח התיכון ולהוציא משלחת משולבת של יהודים וערבים לוושינגטון הקוראת לפועלי אמריקה לחדול מבניית מסגדים כל עוד לא תושב פרנסתם של הפועלים בהתנחלויות. החזית מאוחדת שמציגים כל המעורבים בדבר משכנעת את פקידי הממשל כי הקפאת הבנייה היא מכשול לשלום והסדר מושב על כנו בסצנת הסיום המרהיבה בה שרים הפועלים את "קום בחור עצל" לצלילי טרטורו המתחדש של מערבל בטון.

"אקטואלי מתמיד"
- יו פוקסמן, The New Middle East Review

עיבוד של עירית לינור לקומדיה המפורסמת של אריסטופנס. בעיצומם של ימי ההתנתקות, מתפתח מרד כל-נשי סוער ומלא יצרים בהתנחלות זקופים, כשנשות היישוב מסרבות לשכב עם בעליהן כל עוד הם לא הופכים לגברים אמיתיים ויוצאים להילחם בגזירה הנוראה שמאיימת על ביתם. הבעלים המבולבלים נקרעים בין נאמנותם למדינה לבין קדושתה של מצוות פרו ורבו, ובמטה הפעולה של היישוב מתעוררים ויכוחים אידיאולוגיים קשים – המוגשים על ידי השחקנים בהגזמה קומית – בניסיון לפרוט את הבעד ונגד של כל צד. כרגיל, בסוף מתברר כי המין היפה לא רק צודק אלא גם שולט. עם נועה ירון בתפקיד הראשי ודניאלה וייס – בתפקיד עצמה.

"ב-2,500 השנים שחלפו מאז נכתב המקור, לא זכה מחזהו של אריסטופונס לעיבוד כה מלבב".
- גבריאל זלצנשפיל, "הארץ שלנו"

מחזה הביכורים של פעיל הימין איתמר בן גביר. "קאווה", סוכן סמוי בחטיבה היהודית של השב"כ, פעל מאז ומעולם מתוך תחושת שליחות עמוקה לפיה הוא מגן על העם והמולדת מפני מלחמת אחים. אלא שלאחר שנים שבהן התרכז בהקמת ארגוני מחתרת קיקיוניים במטרה לסכל את פעילותם מאוחר יותר, עתה הגיע זמנו לצאת לפנסיה והוא מגלה ששילם מחיר אישי כבד על נחישותו. אשתו עזבה אותו, בנו מתנכר אליו וחברים מעולם לא היו לו.

הוא יוצא לגבעות סולם, ההיאחזות אליה ברח בנו האובד, בניסיון לאחות את הקרעים. הבן מקבל אותו בזרועות פתוחות ו"קאווה" משתקע לצדו בהיאחזות. החיים בהיאחזות, בין חריוני עזים לפריקסטים מתפוררים, גורמים ל"קאווה" להבין שכל חייו פעל מתוך עיוורון, ולצד ההתפכחות מתחילים רגשות האשם לנקר בו. אלה גוברים, הבן לא מצליח לפייסם ובניסיון נואש לטהר את שמו, יוצא "קאווה" אל משימתו האחרונה כשבמכנסיו מטען צינור ופניו אל מטה משטרת ש"י.

"טרגדיה מטלטלת שתעמת את הצופים עם אמונות היסוד שלהם".
- יעקב בר שי, רדיו גלי אריאל

רוויו סאטירי שקורא תיגר על מוסכמותיה של החברה הדתית לאומית וצפוי לעורר לא מעט פולמוסים ושערוריות עם העלאתו. שרית חדד מפתיעה בתור ציפי כי-לא-בא-לי, צצקע שובבה וקופצנית שנתונה ללחצים בלתי פוסקים להתחתן ולמזער את האיום הדמוגרפי.

אלא שעל אף השמועות שהגיעו לאוזניה לפיהן עונג שבת הוא אכן עונג ולמרות דאגתה הכנה לעתיד האומה, ציפי מעדיפה לבקר בהתנחלויות ובאולפני טלוויזיה, בהם היא מביכה את אלה שאינם יודעים כיצד לאכול את השקפת עולמה הייחודית. השילוב הנדיר של עצמאות נשית וקידוש הארץ מוביל את ציפ'קה שלנו גם אל בית הנבחרים, שם היא ממשיכה לעשות שמות ולבלבל את היוצרות. המחזה מורכב מסדרת פיליטונים המנערים את האבק מעל הסטריאוטיפ הנשי המוכר של ילדים-מטבח-בית כנסת.

"נהדר! הסלפסטיק מגיע לתיאטרון ומוכיח שקולן של הנשים איננו רק ערווה"
- יוכי קנווס, "אתן"