פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פירת' קלאס: קולין פירת' ויו גרנט בני 50

      לא יאומן אבל יו גרנט וקולין פירת' - שני הגברים הנחשקים ביותר של הממכלה הבריטית - בני 50. מי מהם התבגר יפה ומי מהם מבייש את נעוריו? מרט פרחומובסקי ברידג'ט ג'ונס

      רק לפני רגע הם היו סמלי הסקס הצעירים של הקולנוע הבריטי, גיבורים רומנטיים נחשקים עם טוויסט איכותי. ופתאום, בלי אזהרה מוקדמת, יו גרנט וקולין פירת' בני 50. הם נולדו בהפרש של יום אחד בשנת 1960 – גרנט ב-9 בספטמבר, פירת' ב-10. אך בניגוד לעובדה שפירת' הוא הצעיר מבין השניים, לאורך הקריירה שלו הוא תמיד קיבל תפקידים של הגבר האחראי והמחושב, בעוד שגרנט נתקע לרוב בתפקיד הפלייבוי הפוחז וחסר האחריות. פירת' תפס את המשבצת של איש השכל, בעוד גרנט היה לאיש הרגש. אך שניהם ביחד תרמו לא מעט לעיצובו של הגיבור הקולנועי של העת החדשה, זה שנמדד לא בהיקף השרירים שלו אלא בשנינות וקסם אישי.

      הקריירות שלהם התחילו פחות או יותר במקביל, וכללו כמה וכמה נקודות השקה. גרנט נולד בלונדון ורכש את השכלתו באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. במהלך הלימודים השתתף בהפקות תיאטרון סטודנטיאליות, וכשסיים את האוניברסיטה בחר להפוך לשחקן במשרה מלאה. התפקיד המשמעותי הראשון שלו היה בדרמת התלבושות "מוריס" של הצמד מרצ'נט ואייבורי בשנת 1987. פירת' מצדו נולד בהמפשייר למשפחה של אנשי דת ואקדמיה. בניגוד לגרנט, שמעולם לא למד משחק באופן מסודר, פירת' קיבל הכשרה אינטנסיבית בבית הספר הנחשב "דרמה סנטר" בלונדון. את התפקיד הגדול הראשון שלו בקולנוע קיבל ב-1989, בסרטו של מילוש פורמן "הפיתויים האסורים של וולמונט".

      יו גרנט ב"ארבע חתונות ולוויה אחת" (צילום מסך)
      נתקע בתוך הטייפ קאסט שיצר: בחור חמוד עם שיער פרוע ונפש רומנטית. יו גרנט ב"ארבע חתונות ולוויה אחת" (צילום מסך)

      הפריצה הגדולה של גרנט לתודעת צופי הקולנוע בעולם היתה בקומדיה הרומנטית "ארבע חתונות ולוויה אחת" בבימויו של מייק ניואל, שיצאה לאקרנים ב-1994 והפכה לסנסציה עולמית. גרנט שיחק בסרט רווק מושבע המסרב להתבגר, עד שהוא מתאהב באמריקאית יפה ובלתי מושגת (אנדי מקדאוול). הצלחת הסרט הפכה אותו לכוכב עולמי, אך גם הכניסה אותו עמוק לתוך הטייפ קאסט של הדמות שיצר שם: הבחור החמוד והמעט ביישן, עם שיער פרוע ונפש רומנטית. הטייפ קאסט הזה ליווה את גרנט במשך מספר שנים, בין השאר בתפקיד שעשה בקומדיה הרומנטית המצליחה "נוטינג היל", שבה שיחק בחור בריטי שמתאהב בכוכבת אמריקאית, ובקומדיית הפשע "מיקי עיניים כחולות", שבה הפך לחתנו של ראש המאפייה.

      שנה אחרי הפריצה הגדולה של גרנט עם "ארבע חתונות ולוויה אחת", התרחשה גם פריצתו של פירת'. זה קרה דווקא בטלוויזיה, כאשר גילם את מר דארסי, הגיבור הרומנטי במיני-סדרה של ה-BBC "גאווה ודעה קדומה", על-פי הרומן המפורסם של ג'יין אוסטין. בעקבות ההצלחה הבינלאומית של הסדרה, הפך פירת' ל"בריטי התורן" של הקולנוע והשתתף במגוון סרטים בתפקידי משנה משמעותיים, עם התמקצעות בתפקיד הצלע המפסידה של משולשים רומנטיים, בין השאר ב"פצוע האנגלי" של אנתוני מינגלה, ב"שייקספיר מאוהב" של ג'ון מאדן וב"אהבה זה כל הסיפור" של ריצ'רד קרטיס.

      קולין פירת', רנה זלווגר ויו גרנט, בפרמיירה של "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", 2001 (GettyImages , Anthony Harvey)
      מפגש פסגה כשבאמצע רנה. פירת', רנה זלווגר וגרנט בפרמיירה "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" (צילום: אימג'בנק Getty Images)

      בשנת 2001 קיבלו גם גרנט וגם פירת' הזדמנות לתפנית בתדמית הקולנועית שלהם, ובדרך גם לקחת חלק באחד הלהיטים הגדולים של הקולנוע הבריטי בכל הזמנים. לסרט שבו התרחש מפגש הפסגה בין השניים קראו "יומנה של בריג'ט ג'ונס", עיבוד קולנועי של שרון מגווייר לרב המכר של הלן פילדינג. רנה זלווגר שיחקה בסרט אשת שיווק רווקה שעובדת בהוצאת ספרים ומתחבטת בין שני הגברים בחייה: הבוס שלה דניאל קליבר (גרנט), פלייבוי שחצן ובוגדני, ומרק דארסי (פירת'), עורך דין אידיאליסט ורגיש. סצנת השיא של הסרט, שהפכה לאחד הרגעים הזכורים בקולנוע הפופולרי של העשור האחרון, הייתה סצנת מכות משעשעת במיוחד בין גרנט ופירת'.

      בעקבות הסרט, הטייפ קאסט של שני השחקנים התעדכן. גרנט הפסיק לקבל תפקידים של הבחור הטוב והמגמגם ופנה לגלם דמויות של מניאקים סוציופטיים שבסופו של דבר זוכים לגאולה. הוא עשה את זה בסרטים כמו "רווק פלוס ילד" של כריס ופול וייץ, "שבועיים מראש" של מרק לורנס ו"מילים ולחן", גם הוא של מרק לורנס. לשיא המניאקיות הגיע גרנט בתפקיד מרטין טוויד, המנחה השחצן של תוכנית טלוויזיה דמוית "אמריקן איידול", בסרטו של פול וייץ, "אמריקן דרימז", מ-2006. דמותו של גרנט בסרט היתה כל-כך מגעילה ובלתי נסבלת, עד שהצופים בחרו להימנע מלהגיע לבתי הקולנוע והסרט הפך לכישלון קופתי גדול.

      מתוך הסרט סינגל מן (יח"צ)
      מלוזר רומנטי למועמד לאוסקר. פירת' ב"סינגל מן" (צילום: יח"צ)

      גם התדמית הקולנועית של פירת' קיבלה תפנית בעקבות התפקיד שלו ב"יומנה של בריג'ט ג'ונס". הוא נגמל מתפקיד הלוזר הרומנטי והחל לגלם תפקידים של גברים רגישים ומהימנים, מאהבים מושלמים, בין השאר ב"חשיבותה של רצינות" של אוליבר פרקר, "נערה עם עגיל פנינה" של פיטר וובר ו"מאמה מיה!" של פיליפה לויד. בשנים האחרונות, עם התקרבותו לגיל חמישים, עבר פירת' עוד תפנית בתדמית הקולנועית שלו, כשהחל לגלם תפקידים של אבות משפחה מצטיינים, בין השאר ב"נני מקפי" של קירק ג'ונס, "מה שהנערה רוצה" של דני גורדון ו"קלת דעת" של סטיבן אליוט. התפקידים החדשים האלה יושבים על פירת' בצורה משכנעת לחלוטין ומנצלים היטב את החכמה השקטה וטוב הלב שקרנו מדמותו לכל אורך הקריירה שלו. מצד שני, פירת' הצטיין במיוחד בתפקיד איש האקדמיה ההומוסקסואל, שמתאבל על מות בן זוגו בסרטו של טום פורד "סינגל מן" מ-2009. פירת' זכה לתשבוחות מקיר לקיר על התפקיד, וגם במועמדות לאוסקר.

      בשעה שקולין פירת' התבגר יפה על המסך ואף התקדם לתפקידים מאתגרים יותר מבחינה דרמטית, נראה שיו גרנט נמצא עתה בשלב מעט תקוע בקריירה שלו. הוא ממשיך לגלם תפקידי גברים שמסרבים להתבגר – משהו שאם להאמין למדורי הרכילות אופייני לו גם בחייו הפרטיים – לרוב בקומדיות רומנטיות חסרות חשיבות. מה שנראה מקסים בגיל 30 ואפילו 40, נראה יותר ויותר מטריד ככל שגרנט התבגר על המסך. התחושה היא שאם ירצה להימנע מדעיכה מוחלטת, גרנט יהיה חייב להמציא את עצמו מחדש, רצוי בתפקיד מעט יותר מורכב מאלה שהוא התמקצע בהם בעשור האחרון. יתכן שלקולין פירת' יש כמה טיפים טובים בשבילו.