אושו בג'ינס

עידן המדיה הדיגיטלית הביא להתפתחות ז'אנר על בסיפורת, הקרוי בפי העם: "ספרים שאפשר לקרוא תוך יום אחד". ז'אנר העל הזה מכיל תתי ז'אנרים רבים כמו הארה, פעולה, סיפורים קצרים, בלש וכולי. הנקודה החשובה והמשותפת לכל ספרי הז'אנר היא היכולת שלהם להעניק תוך שעות ספורות לקורא קצר הזמן והסבלנות את תחושת האושר והסיפוק הידועה רק למי שזה עתה סיים לקרוא ספר.

"דפוק וזרוק בגואה ומאנלי" של וויליאם סטקליף (ספריית מעריב) הוא ספר התבגרות קליל, זורם, מהנה ואפילו מצחיק ושנון, השייך לז'אנר העל הזה. דייב הגיבור הוא אנגלי מפונק וציניקן בן 19 שנגרר לטיול של שלושה חודשים בהודו. בחורה שהוא נמשך אליה מאד מצליחה לשכנע אותו להצטרף למסע, אך עד מהרה היא נוטשת אותו והוא מוצא את עצמו לבדו, חסר מטרה בתת היבשת הגדולה.

הוא משוטט לו, מנסה למצוא תשובה לתעלומה האוניברסל-אירופאית "מה עושים המטיילים כל היום", ומן הסתם הוא מתוודע שם להרבה יותר פרטים מבני גזעו הבריטי מאשר לתושבי המקום.
הוא מתנודד לו בין מטיילים מוארים שהולכים לאשראמים, מטיילים מנוסים שמסבירים לו איך להימנע מלתת טיפים ונדבות לילדים קבצנים, הרפתקנים שמתחרים זה בזה במספר הפעמים שהיו על סף מוות וכולי. דייב הציניקן, הבטלן והלא סקרן בעליל, מזלזל בכל אלה. אופקיו ונסיונו לא מתרחבים במאום במשך כל הטיול (מלבד התקפת שלשול יוצאת דופן), והוא בסך הכל מבקש לחזור הביתה בשלום.

ב"דפוק וזרוק..." הצליח וויליאם סטקליף להרגיע את המצפון שלי ולספק לי את האישור הסופי שלא הפסדתי שום דבר כשלא נסעתי לשלושה חודשים (לפחות) לאוסטרו- הודו הדרומית, לפני שנכלאתי מאחורי סורגיה האימתניים של האוניברסיטה. "הטיול הגדול" - טקס ההתבגרות הריק המערבי והבנאלי הזה, מוצג כאן כיותר מסתם בר-מצווה לא מזיקה. הספר נוגע במשמעות האימפריאלית של הטיול הזה - אם כי בצורה לא מספיקה (במיוחד כי מדובר בבריטי שמטייל בהודו) - ובהרפתקה הניאו קולוניאלית הזו: הלבן שמגיע ליבשת השחרחרה כדי לכייף וליהנות מהמחירים והסמים הזולים, תוך התעלמות מהעוני (שנגרם לא מעט באשמתו) או מכל נתון אמיתי על המקום. מקסימום מתרשם מהאקזוטיקה והרוחניות המדומיינת, מנסה להתחבר וקונה איזה שרוואל, מקסימום מביט רגע ואומר "וואו, תראו איך הם חיים" ומיד חוזר לחיבוק הדוב של המלכה.

ובקשר לתרגום (ניצה פלד): באנגלית נקרא הספר "? Are you experienced“. התרגום ל"דפוק וזרוק בגואה ומנאלי" אמנם עוזר לשווק אותו כמתנה אידיאלית לחייל המשוחרר, אך הוא עושה עוול עם כל מי שמקווה משום כך שהספר מרפרר באיזושהי צורה לספרו של ג'ורג' אורוול "דפוק וזרוק בפריז ולונדון". עם כל הכבוד לחביבותו של הספר הנ"ל, יש לו מעט מאוד במשותף עם יצירת המופת של אורוול, שמתארת את חייהם של ההומלסים באירופה. באופן כללי התרגום לא מלוטש דיו ונופל מדי פעם לעברית מאונגלזת ("אני והיא שכבנו ביחד" לא מעביר בעברית משמעות של קיום יחסי מין), אך מכיוון שבכל מקרה לא מדובר ביצירת המאה, מצאתי שהחיספוס הזה משעשע למדי ושניתן להסתכל עליו בצורה חיובית, כמנהל דיאלוג עם המקור.

לסיכומו של דבר, "דפוק וזרוק בגואה ומנאלי" מוצלח יותר מטיול בהודו: גם הוא אמנם לא יביא אתכם להארה רוחנית גדולה, אך הוא קליל, מהיר ולא עושה שלשול.