פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עדנה מזי"א: "לא רוצה שימכרו את הספרים שלי באריאל"

      במהלך דיון בסירוב אנשי התיאטרון להופיע באריאל, הצהירה מחזאית כי מדובר בנקיטת עמדה פוליטית. הרב מנחם פרומן: "אלה דברים שרק מוכיחים כמה אתם צריכים לבוא לתקוע ולאריאל"

      עדנה מזי"א: "לא רוצה שימכרו את הספרים שלי באריאל"

      (צילום: דייב שחר, עריכת וידיאו: עידן גוראל)

      הרב מנחם פרומן בכלל חשב שהפאנל המכובד שהתכנס הערב (שלישי) בתיאטרון הקאמרי עם תום ההצגה "אוי אלוהים" נועד לשוחח על תכניה של ההצגה. "חשבתי שאנחנו מדברים על מה קורה כשמושיבים את אלוהים על ספה מול פסיכולוג ולא על פוליטיקה", התבדח פרומן עם הקהל בהתייחסו להצגה שכתבה ענת גוב וביימה עדנה מזי"א ושעלתה לכותרות לאחר שמספר פעילי ימין - ביניהם ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) - הפריעו למהלכה בשבוע שעבר. אלא שהדברים הללו, על אף שנאמרו בבדיחות הדעת, רק חידדו את הקונפליקט בין פרומן לבין שאר משתתפי הפאנל שלא עסק ב"אוי אלוהים" אלא בסירוב אנשי התיאטרון להופיע בהיכל התרבות באריאל.

      לצדו של הרב פרומן השתתפו ארבעה מחותמי המכתב: גוב, מזי"א, המחזאי יהושע סובול והשחקן, הבמאי והמחזאי עודד קוטלר. משתתף נוסף בדיון, שאותו הנחתה ד"ר עליזה לביא, היה הרב, השחקן והבמאי ברוך ברנר ובהמשך הצטרפו גם משתתפי ההצגה "אוי אלוהים", השחקנים עודד תאומי ושירי גולן.

      "לא יהיה פתרון לבעיה הפוליטית מבלי שיהיה שיח רוחני"

      כבר בתחילת הדיון הטילה מזי"א פצצה: "אני לא רוצה שימכרו את הספרים שלי באריאל", אמרה בתשובה לשאלה שהפנתה אליה מנחת הדיון, ד"ר עליזה לביא. היא הוסיפה כי מכתב יוצרי התיאטרון היווה עבורה הזדמנות לנקוט עמדה פוליטית: "קרה מקרה כזה שקיבלנו מייל ונדרשנו להגיב עליו, להגיד מה דעתנו", אמרה מזי"א. "פתאום זה נהיה מוחשי, פתאום היתה לנו אפשרות לנקוט עמדה. אמרו עלינו בימין שהשמאל תבוסתני ופתאום הרמנו את הראש ואנחנו משלמים על זה מחיר יקר. אנחנו מפסידים. לא רק בגלל כל הטוקבקים אלא בגלל שזה הפסד כלכלי".

      קוטלר היה תקיף יותר. "אני לא אופיע במקום שמצפוני יורה לי לא להופיע". אמר. "איפה שאנשים ממשיכים לשבת על אדמות גזולות שם אני לא אופיע". בתגובה אמר הרב פרומן כי "הדברים שנאמרו כאן רק מוכיחים כמה אתם צריכים לבוא לתקוע ולאריאל". הוא פנה לקוטלר ואמר: "אתה לא רואה שיש אנשים שחיים בעולם הפוך משלך. הנחת היסוד שלך היא שתקוע היא שטח כבוש. עבורי ועבור אנשים אחרים תקוע היא לא שטח כבוש. היא עירו של עמוס הנביא. יש כאן שני ציבורים שרואים את המצב הפוך אחד מהשני. התקנה היחידה היא שתהיה התנגשות בין שני הציבורים. שההצגה 'חברון' תגיע לתקוע (יוזמה שפרומן אכן לקח על עצמו כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות – א.ד). שההצגה 'אוי אלוהים' תוצג במאה שערים. זו התקנה האמיתית. לא יהיה פתרון לבעיה הפוליטית מבלי שיהיה שיח רוחני".

      "השטחים היום הם מרתף עינויים"

      הרב ברנר התייצב לצידו של פרומן ואמר כי הדרך למחות צריכה לבוא מתוך האמנות ולא על ידי החרמות של אמנים. "חובתו וזכותו של כל אדם למחות", הוא הבהיר. "אין לי בעיה עם זה. הכאב שלי הוא על תפקידה של האמנות. אני חושב שאותם אמנים שמסרבים להציג באריאל מפסידים בגדול. תפקיד האמנות הוא ליצור שיח. זכותם של אותם אמנים למחות כאזרחים אבל ברגע שהם עירבו את הפוליטיקה הם פגעו בשליחות האמנותית שלהם. שיח של שלום לא יכול להיות שיח תוקפני אלא שיח רגיש. אפשר לדבר אחרת. השפה שאותם אמנים נפלו אליה היא לא שפה של שלום".

      קוטלר מחה על הדברים ואמר: "לפני שאני אמן אני אזרח". גם גוב ומזי"א הצטרפו אליו: "לא לכל אמן יש את הכלים לעשות אמנות פוליטית", אמרה גוב ואילו מזי"א הוסיפה: "אין לנו בארץ את הפריבילגיה לעשות את ההפרדה בין האמנות לפוליטיקה. עשינו הצגות מאוד קיצוניות, זה לא מעניין אף אחד. חתמנו על המכתב כי זו הדרך הקטנה שלנו לעשות משהו".

      סובול מצדו פסל גם הוא את הטענה של פרומן וברנר לפיה המחאה צריכה לבוא בצורה של אמנות. "אם יגידו לי להופיע במרתף עינויים ולשכנע את המענה להפסיק את העינויים, הרי שהוא יצחק לי בפנים. השטחים היום הם מרתף עינויים". בסופו של דבר הסכימו הצדדים כי את הדיון המרתק שהתפתח והסתיים מכיוון שטכנאי הקאמרי רצו ללכת הביתה, אפשר להמשיך בתקוע.