רוצח המונים: על אלבום הסולו של ברנדון פלאוורס פלמינגו

"פלמינגו", אלבום הסולו של ברנדון פלאוורס, סולן הקילרז, מבהיר שהוא כבר לא יהיה יוצר אינדי מרגש, אבל כזמר מיינסטרים אי אפשר לבקש יותר. דפנה לוסטיג אנושית

דפנה לוסטיג

את השירים ל-"Flamingo", אלבום הסולו החדש שלו, כתב ברנדון פלאוורס במקור עבור הלהקה שלו, הקילרז. הביקורות מקבלות את "פלמינגו" ברגשות מעורבים. רבים מרגישים שחבל שגם באלבום הסולו שלו, פלאוורס נשמע כאילו הוא שר באלבום של הקילרז. אבל יש עוד דרך לשמוע את "פלמינגו": אמנם השירים החדשים נכתבו במקור עבור הקילרז, אבל בדיוק בגלל זה הם שירים טובים.

סולנים, ובמיוחד סולנים אקסטרווגנטיים ובולטים כמו פלאוורס, נוטים לאבד כיוון באלבומי סולו, אבל הוא הלך על גרסה מוכרת ומרוככת של עצמו. את הרפתקת הסולו שלו הוא גיבה במפיקים חזקים כמו דניאל לנואה וסטיוארט פרייס, במטרה שימקדו אותו כשהוא מאבד כיוון. כך שבסופו של דבר אפשר לעשות שני דברים עם "פלמינגו": אפשר לקטר עליו ולחזור ל-"Human" בפעם המיליון, ואפשר פשוט לקחת אותו כמו שהוא וליהנות ממנו. באנגליה בחרו באופציה השנייה: עם מכירות של מאה אלף עותקים ביומיים, "פלמינגו" נכנס השבוע למקום הראשון במצעד הבריטי.

פיתוח ישראלי

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה
פלאוורס לא מציג צד אחר שלו כסולן - כי אין אחד כזה. עטיפת האלבום (צילום: מערכת וואלה! NEWS, דיפולט)

פלאוורס הוא סולן דומיננטי. הלהקה שלו היא בעצם הוא - הוא הפנים שלה והוא הזהות שלה. ב"פלמינגו" הוא לא מנסה להציג צד שונה באישיות שלו כסולן, אולי כי אין לו אחד כזה. לרוב הסולנים אין צד כזה, למרות שהם שקועים עמוק באשליה שהם רב גוניים. אבל הם לא, ולכן פלאוורס היה חכם והלך על בטוח.

השירים ב"פלמינגו" דומים לאלו של הקילרז אבל בהבדל אחד: רובם הופשטו ממצעי הגיטרות, הסינתיסייזרים והתופים שאופיינים להם ונותרו חשופים. פלאוורס מקדיש את האלבום הזה ללאס וגאס, העיר בה נולד ובה הוא חי גם כיום. "אם מישהו יכול לשיר על וגאס – זה אני", הוא אומר בראיון לדיילי מייל ומוסיף שאם בעבר מצא "אקזוטיקה" בלהקות הבריטיות הגדולות של האייטיז, הרי שהיום ברור לו שעבורו, וגאס היא מקור השראה חשוב יותר.

בהתאם להצהרה הזו, "פלמינגו" ממשיך את הקו של האלבומים האחרונים של הקילרז ומתרחק מניו אורדר והקיור לטובת אייקונים אמריקאיים כמו ספרינגסטין וטום פטי. המפיקים של האלבום זרמו עם הרוח הזו והם עשו עבודה טובה: סטיוארט פרייס בחר להבליט בעיקר את עליונותו הווקאלית של פלאוורז, בעוד שדניאל לנואה, המפיק הוותיק של יו-2, כתב והפיק את השיר "Playing with Fire" – בלדה יפה שקצת מזכירה שירים של הלהקה ההיא, מינוס הפומפוזיות המעיקה. ברנדן אוברייאן, מפיק שעבד עם אושיות הרוק הגדולות באמריקה (ספרינגסטין, אודיוסלייב, רייג' אגנסט דה משין וסטון טמפל פיילוטס בין היתר) הפיק לפלאוורז את "Crossfire", הסינגל המוביל מהאלבום שהפך כבר ללהיט.

אם מישהו יכול לשיר על לאס וגאס, זה הוא. ברנדון פלאוורס (צילום: GettyImages, Scott Barbour)

"פלמינגו" נושא איתו חדשות טובות וחדשות רעות. הרעות הן שפלאוורס כבר לא יהיה יוצר אינדי מרגש שעושה מוזיקה פורצת דרך. הטובות הן שבתור סולן מיינסטרים, פלאוורז הוא כל מה שאפשר לבקש. גם אם בלילות הוא חולם להיות ספרינגסטין, בנפשו פלאוורז אוהב פופ כאחרונת הטינאייג'ריות, והוא אפילו לא מסתיר את זה. בהופעות האחרונות שלו הוא ביצע את "Bette Davis Eyes" לקול תרועות הקהל ואמר: "מי שלא אוהב את השיר הזה, כנראה שמשהו לא בסדר איתו". צודק, ואם לשפוט על פי "פלמינגו" - איתו הכל ממש בסדר.

ברנדון פלאוורס, "פלמינגו" (ייבוא: הליקון)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully