דרק בישראל: על "מייד אין יזראל"

כבר בפתיחת "מייד אין יזראל", סדרת הדוקו-סלב שעלתה אמש (חמישי) בערוץ 2, למדנו שיעור חשוב על הצלחה. היה זה כשפיני זהבי, סוכן השחקנים הנודע, סיפר בגאווה למראיין צביקה הדר שהוא מעולם לא התראיין לתקשורת ושזו הפעם הראשונה שהוא נחשף, בעוד כל חובב ספורט זוכר היטב את הכתבה המקיפה עליו ב"סופשבוע" של "מעריב" מלפני שנתיים. אכן יישר כוח לכוכב הישראלי פיני זהבי, שהמחיש היטב מהו סוד ההצלחה שלו: מדי פעם צריך לסובב את האמת, להגיד לאדם מולך את מה שהוא רוצה לשמוע, וכמובן שלא יזיק אם לא נד עפעף בפרצופך בזמן שאתה מבלף. יכול להיות שזה מה שמבדיל בין איש עסקים מצליח לגאון פיננסי, זה מה שהופך סתם סוכן טוב לסופר-אייג'נט, אבל דווקא בדברים האלה צביקה הדר התקשה להבחין. כנראה שהוא גם לא ניסה להבחין.

בכל אופן, המגמה הובהרה מהר מאוד. מטרתה של "מייד אין יזראל" (לפחות על פי הפרק הראשון) היא לא "לחפש אחר סוד ההצלחה של ישראלים שהגשימו את החלום", אלא פשוט להתרפס בפניהם, להלל ולשבח אותם, וכל זאת ללא שמץ ביקורתיות או התבוננות על הדברים לעומק. עד שהמצליחנים הסכימו להתראיין ולהיחשף, מיותר יהיה להטריד אותם בשאלות הקשות. חבל להרוס את החגיגה. זהבי ואברהם גרנט מעורבים בלא מעט עסקאות מעוררות מחלוקת, אבל צביקה הדר הוא לא עיתונאי. הוא גם לא מתיימר להיות עיתונאי. הוא פשוט סלב שפוגש סלבס. כל ציפייה למשהו שהוא מעבר לליקוקים הדדיים היא נאיבית.

הפרק הראשון בסדרה עסק בכדורגל, אבל הוא בוודאי לא יועד לחובבי הענף. כל צרכן ספורט ממוצע כבר שבע מזמן מראיונות בנאליים עם גרנט ושאר השגרירים באירופה, ולא זכה לשום פיסת מידע חדשה. האריזה מהודרת, ההפקה מושקעת, המסע המרשים עבר בלא מעט תחנות באירופה וכלל רשימה ארוכה של מרואיינים, אבל החומרים עצמם ממוחזרים ולעוסים. גם התזמון של עליית התוכנית לא מחמיא במיוחד למרואיינים, כשטל בן חיים הרבה מעבר לשיאו, גיא אסולין מסתמן כאכזבה ובינתיים ללא קבוצה, וגרנט רשום על פתיחת העונה הגרועה ביותר בתולדות ווסטהאם. לאור זאת, ההתרפסות של הדר בפניהם נראתה מוגזמת אף יותר.

ההבלחה המרגשת בתוכנית הייתה ההצצה לחייו של רם בן נעים בן ה-11, שמפנטז על קריירה בינלאומית והקריב את ילדותו על מנת לחיות באקדמיית כדורגל בספרד. ההיכרות איתו גם חשפה פן אחר של הניסיון להגשים את החלום בכל מחיר, וגם סחטה מצביקה הדר אותנטיות נדירה. בעוד ברוב התוכנית הוא נראה כמו כוכב נהנתן שמנצל את כספי ההפקה כדי להסתובב באירופה (מה הקשר של הסופר קלאסיקו לנושא הסדרה?), ברגעים האלה הוא חזר להיות אבא פשוט מבאר שבע. לצערו, בשאר התוכנית "מייד אין יזראל" התגלתה כעוד התחככות ריקנית בעולם הזוהר, עם נטייה עודפת לליקוק האגואים של הטאלנטים של קשת.

כנראה שבקשת לקחו על עצמם לרומם את מצב הרוח הלאומי, אחרת קשה להסביר לא רק את "מייד אין יזראל", אלא בעיקר את המעברונים המוזרים של הזכיינית, בהם רואים את כוכביה מספרים על מה עשה להם את השנה ולמה הם כל כך גאים במדינה. אם "מייד אין יזראל" זו סתם שטחיות לא מזיקה, המעברונים האלה כבר גובלים בחוצפה. אין כל פסול בקצת פטריוטיות בתקופת החגים, אבל לא כשהמטרה הגלויה היא למנף ממנה רווחים מסחריים. הפעם השימוש בפטריוטיות היא מעבר לסתם מפלט של הנבל, אלא ציניות גלויה במטרה למתג את קשת וכוכביה כמייצגי העם וכנושאי הדגל. חוץ מזה, מה כל כך פטריוטי בישראלים שברחו לחוץ לארץ כדי להצליח?