עצור להתרעננות: על "לדעת הכל" של עמיר בניון

    "לדעת הכל", אלבומו החדש והלא מספיק טוב של עמיר בניון, מראה שכמו בפרשיית השיר האנטי-שמאלני שלו, בניון חייב ללמוד לסנן אם הוא רוצה להיות אחד הגדולים באמת

    עינב שיף

    גם בקצב הוצאת האלבומים שלו, מצליח עמיר בניון להיות אמן יחיד במינו. הוא מוציא אלבום בממוצע בכל שנה וחצי ו"לדעת הכל", אלבומו החדש, הוא האלבום השני שלו ב-2010 לצד "מחשבות", האלבום המשותף שלו ושל יהודה מסס. קצב שכזה במוזיקה הישראלית מאפיין בדך כלל אמנים מהז'אנר הים-תיכוני, אולם בעידן קיסריה והיכל התרבות, האמנים לפעמים מסתפקים במוצר כמו די.וי.די על פני אלבום אולפן נוסף. כך לצד, נאמר, אייל גולן שמוציא אלבום בכל שנה, ההאצה שבניון העניק ליצירה שלו בשנה האחרונה מותירה אותו כדבר הכי קרוב שיש לניל יאנג בישראל, לפחות בהיבט הזה.

    אלא שכמו יאנג של העשור האחרון, מדובר בחרב פיפיות. החיפזון הוא לא רק מהשטן, הוא גם מהבינוניות והיעדר יד עורכת. הדברים האלה נכונים במיוחד עבור בניון – מוזיקאי שהציפיות ממנו די קרובות למקומות שכף רגלו של אדם לא דרכה בהן בעבר ושעתה, פוסט פרשת "אני אחיך" שאין ספק כי הזיקה לו, ממילא צריך להרשים פי מאה מבעבר כדי להשיב לעצמו פוקוס מוזיקלי ולא טוקבקיסטי.

    למרות שנזקי אותו חיפזון ניכרים ב"לדעת הכל", ייאמר לזכותו של בניון שהוא נערך היטב לפורמט הגרילה העדכני שלו: שיר מהאלבום ניתן להורדה חינם וכמובן שהאלבום ניתן קודם כל לרכישה ברשת תמורת מחיר הוגן של 35 שקלים (שגם עליהם ניתן להשיג הנחה). תמורתם, מקבל הרוכש את השירים באיכות גבוהה וכן עטיפה וחוברת מילים, שבמקרה של בניון חשובות לא פחות ואולי אפילו יותר מהמוזיקה. בניון אולי לא משתמש בטוויטר וגם אפשר לחשוב על עיצוב נכון יותר לאתרו הרשמי, אבל אפשר בהחלט לומר שהוא לא רק יצירתי ופורה יותר מרוב אמני הרוק הישראלי, הוא גם מעודכן טיפה יותר מהם.

    טוב לדעת (מקודם)

    איך צפוי להיראות עתידנו בעידן הרכבים האוטונומיים?

    יניב הלוי
    לכתבה המלאה
    בשירים הטובים, בניון מדגים היטב את הגרסה שלו ל"שקט-רעש-שקט" של הפיקסיז. עטיפת האלבום (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    אולם, כאמור, לא בטוח ש"לדעת הכל" היה צריך לצאת כאלבום אולפן שלם של 12 שירים, בוודאי לא אחרי הרף הגבוה שהציב "מחשבות", שכצפוי התאדה ציבורית בשל ההקאה הפוליטית שבניון חש לפלוט ערב יציאתו. יש ב"לדעת הכל" כשישה שירים מופלאים, שבהם בניון מדגים היטב את הגרסה שלו ל"שקט-רעש-שקט" של הפיקסיז: כמבצע, שיר מושלם של בניון מתחיל בווליום בינוני של גרונו, שמתעצם ככל שהרגשות שמביע השיר סוערות יותר ואז מתרסק יחד עם בניון עצמו. ובדרך – רכבת הרים ששוב מוכיחה למה בניון הוא למעשה אחד המוזיקאים הישראלים הבודדים שאין להם תחליף במוזיקה העולמית.

    הבניוניזם הזה נוכח בשיר הנושא הנפלא של האלבום, שבו בניון מסביר למה כיף להיות כל דבר שהוא לא בניון עצמו ומצד שני – כמה טוב לו עם המקום בו הוא נמצא. גם ב"יחזקאל", העיבוד המצוין שלו ל"חזון העצמות היבשות" של ספר יחזקאל, מצטיין בהפקה מוזיקלית מקורית ומרתקת שבניון לא באמת נגע בה בעבר. לצד שני אלה, השיר היפה מכולם הוא "כד מזכוכית", אחד השירים הטובים ביותר של בניון בשנים האחרונות ובהחלט אחד שראוי לשבת לצד שירים מהדרג השני של בניון - יצירות יפות כמו "שמחות קטנות", "עיניה" ו"הייתי שר" - אבל לא לצד המנונים כמו "ניצחת איתי הכל" ו"הכל עד לכאן".

    עדיין אין לו תחליף. עמיר בניון

    לעומת אלו, "לדעת הכל" מראה שהדמיון, נושא שבניון כל כך אוהב לעסוק בו גם באלבום החדש (דרך שירים כמו "הכי גבוה", "להיחלץ מהבלבול" ו"עשרת הדברות"), לפעמים אינו נוכח באלבום. פעמים אחרות הוא לוקח אותו למקומות רעים – כמו השימוש המיושן והלא חכם שבניון והמפיק המוזיקלי השותף לו באלבום, תומר מתנה, עושים בטראנס ("עשרת הדברות", "אדם") או במבנים מוזיקליים שממשיכים לרכוב על פריצת הדרך שביצע בניון ב"שלכת" הישן מבלי להבין שגם שם, קסמו של השיר נבע מהכנות הדורסנית של בניון.

    באופן קצת אירוני, שירים אלו הם גם השירים חסרי העומק והערך המוסף שיש לעמיר בניון המשורר. כך, משפט כמו "לא תחמוד את כל אשר לחברך, אל תתעסק איתו, לא עם כספו, לא עם חמורו ובעיקר תתרחק מאשתו" (מתוך "עשרת הדברות", כמובן) מתאים ל"צ'רלי וחצי", לא לשיר של עמיר בניון.

    יש משפטים שלא צריך לכתוב. עמיר בניון באזכרה לדודו טופז (צילום: נמרוד סונדרס)

    בניון עשה בחוכמה רבה כשהשאיר מחוץ ל"לדעת הכל" את "אני אחיך" ואת "שיר ערש" המביך שהקליט עם חברי כנסת מהסוג שהולם דווקא את התיאור של אנשי המשפט האטומים אותם חותך בניון ב"ילד", שיר בנוסף באלבום החדש. כמו כן, נראה ש"לדעת הכל" הוא תחילתו של חשבון נפש שבניון עושה עם הדברים שאמר – "לו רק יכולתי לשקול מילים, הייתי מנהל חנות תבלינים", הוא שר ב"הכי גבוה", מהשירים הטובים באלבום ושיר שבעצם מודה בו בניון שעריכה וסינון הם לא הצדדים החזקים שלו.

    במעמדו, נראה שלצד עוד תעוזה מוזיקלית (תארו לכם אלבום שלו בהפקת רע מוכיח, בתנאי שאחד מהם ייצא חי מהמפגש הזה), עריכה וסינון הן בדיוק התכונות היחידות, ציבורית ואמנותית, שחסרות לבניון כדי להפוך לאחד המוזיקאים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. קצת קשה לכתוב את זה על מי שמוכן להפוך אנשים החושבים אחרת ממנו לסכך לסוכה, אבל היושר מחייב - השיא של עמיר בניון עוד לפניו.

    עמיר בניון, "לדעת הכל" (נבל עשור)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully