רוקר חייו: על הסרט "עננים על הדרך" אודות שלמה ארצי

(קטע מתוך "עננים על הדרך", בימוי: ירון שילון)

מלכתחילה, נקודת המוצא של הסרט "עננים על הדרך", הדוקו אודות הטור של שלמה ארצי בארה"ב - ששודר אמש (ראשון) בערוץ 2 - בעייתית. ראשית, עד כה, לא נוצר סרט דוקומנטרי אחד על אמן מליגת העל של המוזיקה המסחרית בישראל שהצליח לחרוג מהיותו קידום מכירות לאלבום חדש בכסף של פריים טיים, מהסרט על רמי ועד הסרט על ריטה דרך כל דוקו-קשקוש שעשו על שלום חנוך ואריק איינשטיין ב-40 שנות הקריירה שלהם.

שנית, גם אם היתה כוונה לשנות משהו מדרך זו ב"עננים על הדרך", לא נראה שדווקא ירון שילון - הבמאי הצמוד וחבר פמליה לא פחות חשוב וקרוב לארצי - הוא הבחירה הנכונה לביצוע המשימה. המטרה היא סרט מרתק, אובייקטיבי ובעיקר כזה שיראה שיש שלמה ארצי מעבר לירידה לקהל בקיסריה או לכל המילים הנכונות שלו ב"עוד לא שבת".

דווקא נקודת החולשה הזו, ויחסי המעריץ-נערץ בין שילון (שמודה בכך בעצמו בסרט) לארצי, יוצרת פרצה נדירה שמאפשרת את אותה הצצה לארצי שרבבות מעריציו לא מכירים. זהו לאו דווקא פחד הקהל עליו מדבר ארצי בסרט, אותו מכיר כל מי שקרא את הראיון העונתי שארצי מעניק (אם כי בסרט הוא מקבל משנה תוקף צבעוני וחזק), אלא סיפור המסגרת האמיתי שלו – חידת אישיותו הסוערת של סבו של ארצי, שעזב את אשתו ובנו לטובת מרדף אחר החלומות בארץ האפשרויות הלא מוגבלות של ארה"ב. דווקא בגלל האמון העיוור בין השניים, ארצי בוטח בשילון שיעביר את הסיפור ברגישות ובדיוק ומאפשר לעצמו לשחרר לפחות צד אחד בשלמה ארצי שלא הכרתם.

בכך, שילון, שחוזר להיות במאי טלוויזיה מוערך ("לצחוק או למות", "ארץ נהדרת") ולא מעריץ נגרר, שובר למעשה את הנורמה המתסכלת ששלטה עד כה בדוקו-לק הישראלי. "עננים על הדרך" קרוב יותר לסרט כמו "חלום של חיים" אודות פטי סמית' שבוים על ידי חברה הטוב ביותר, מאשר ל"שמועות" על אייל גולן (אותו יצר אביו של שילון, יגאל) וכמובן "למה רמי עזב את ריטה". הן בסרט אודות ארצי והן בסרט אודות סמית' נעשה ויתור מודע על ירידה לעומקם של דברים שרק מצלמה דוקומנטרית יכולה לגעת בהם, לטובת הישג כלשהו.

בניגוד ללא מעט קולגות שלו – שילון מצליח בהישג הזה, והופך את "עננים על הדרך" לסרט ראוי ולפעמים אפילו למעלה מכך, בעיקר כשהסיפור סוטה מארצי. הסצנה המשכנעת מכולן היא בכלל הרגע שבו מאיר ישראל - המתופף שהמופרעות האמנותית שלו מובנת מאליה למי שהחיים שלו מתחלקים ללפני להקת תמוז ואחריה - נחשף כאב דואג וחם לבתו שחולמת להיות שחקנית. אפילו את השיר שברקע, "טלפני טלפני", לא מבצע ארצי אלא פיטר רוט - עוד מוזיקאי שנראה מובן מאליו לציבור ומתגלה בסרט כילד-גבר המיטלטל בין אישה וילד, גראנג', שלמה ארצי, קפה וסיגריה.

סרטו של שילון רחוק מלהיות מושלם: הוא ארוך מדי, מלא בקלישאות הערצה ("הם אוהבים לנגן", "הקהל התמלא ישראליות"), לעתים מתבלגן בגלל האהבה העצומה והמעט מוגזמת של שילון למושא סרטו וכמובן שלפעמים חסרה השאלה החדה שתוציא מארצי אפילו עוד יותר ממה שהסכים לחשוף. למשל, בשחזור המדהים של ארצי את החלום שלו בו הוא מגלה שהקהל לא מגיב לשיריו והוא נופל על מדרגות מלאות מסמרים. שילון, כחבר, מסתפק באנדרסטייטמנט של החלום, במקום באמת לנסות ולהבין למה גבר בן כמעט 60 דאז ובעל רזומה מפואר, ממשיך לפחד.

הוויתור הזה מתחדד לעומת רגע אחד בו שילון רודף אחרי סיפור אחר בסרט עד סופו, והוא הקומפלקס הנפשי של ארצי עם כלא אלקטרז, בעקבות הסרט "איש הציפורים מכלא אלקטרז". בנקודה זו, שילון לא מוותר לארצי שהשתתק בסיור בכלא עצמו ובאמצעות הברקה רעיונית (בשובם לארץ, שילון ביקש מארצי להקליט את הסיפור כאילו מדובר בקטע מ"עוד לא שבת"), מצליח להרוויח עוד צד של ארצי שספק אם היה נחשף.

מעבר לכל אלו, "עננים על הדרך" הוא הדרך להזכיר גם לארצי, גם לשילון וגם למעריציו, שישנם מקומות שבהם ארצי הוא עדיין אדם ספקן וסקרן, שתי התכונות שחסרות יותר מכל ביצירותיו האחרונות. "האם בגילי אני עדיין יכול להיות רלוונטי?", הוא שואל את שילון בניו יורק, כשהתשובה מונחת מעבר לבלוק – בניו ג'רזי, שם אחד האמנים הנערצים עליו, ברוס ספרינגסטין, מצליח בגיל 61 להיות הקול הגדול שמכוון את המצפן התרבותי וחוצה השכבות והקהילות של ארה"ב.

"עננים על הדרך", מתובל בקלאסיקות כמו "רוקר חיי" המופלא ו"נבראתי לך", הוא סימן האזהרה לארצי שצריך להפסיק לטחון אלבומי הופעות משולשים ומתומנים ולחזור להיות הדבר שבגללו אלפי ישראלים חיכו לו בארה"ב – אחד היוצרים הכי גדולים שקמו למדינת ישראל.

למעשה, ארצי נוכח לדעת ב"עננים על הדרך" שלא קורה דבר כשאתה יוצא לטייל לבד לבד בשטח, מבלי להישאר בבסיס האם לנצח. 20 שנים אחרי שיצא אלבום האולפן הטוב האחרון שלו ("ירח", אלא מה), הגיע הזמן של ארצי לצאת לאותו מסע אליו יצא בארה"ב. בסופו, אולי נקבל בחזרה את המוזיקאי שכל כך חסר עכשיו.