"אני קודם כל קומיקאי": ראיון עם גורי אלפי

"מצחיק אה? לא מצחיק מצחיק, מצחיק מדכא" - כך מנסה גורי אלפי, להלן "הנחש", לשבור את הקרח שנוצר בינו לבין מארק איווניר, להלן "הממונה על משאבי אנוש", במהלך המסע הקומי-טראגי שלהם בערבות רוסיה באחת הסצנות בסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ויום אחד, כשתהליך ההשטחה של התקשורת יושלם סופית וביקורות הקולנוע יצומצמו לכדי שורת סטטוס בפייסבוק או ציוץ בטוויטר, אפשר יהיה להשתמש בדיוק במשפט הזה של "הנחש" כביקורת הלוכדת בצורה די מדויקת את האווירה שבה מתנהל הסרט.

אלפי עצמו בהחלט מסכים עם ההגדרה. את האווירה המיוחדת המלווה את הסרט - קומית מורבידית מלווה בניחוחות פוסט-קומוניסטיים - הוא מכנה כאקס-פקטור שלו, אותו מרכיב שהביא לזכייתו של הסרט בחודש שעבר בחמישה פרסי אופיר. "הסרט מעביר אותך חוויה מאוד אמנותית, מאוד יוצאת דופן" הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות לקראת עליית הסרט לאקרנים השבוע. "אני חושב שכל מי שרואה את הסרט מרגיש שיש בו משהו מיוחד וזה מרכיב האיקס שבגללו זכינו בפרס אופיר ושבגללו נגיע להתמודד על האוסקר".

לפני כחודשיים הצהיר גורי מעל בימת אתר זה ש"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", עיבוד קולנועי לרומן בעל אותו שם של א.ב יהושע, יכול להביא אוסקר. מאז הספיק הסרט לזכות בתואר "חביב הקהל" בפסטיבל הסרטים היוקרתי בלוקרנו, להירכש על ידי רשת HBO ולגרוף, כאמור, חמישה פרסי אופיר, ביניהם הסרט הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר. "יש לי כבר 50% מאותו ניחוש". אומר גורי, שעדיין מאמין בסיכויים של הסרט, אם לא לזכות באוסקר, אז בטח שלהגיע לשלב התחרות הסופית.

"יש לסרט אפיל מאוד אוניברסלי", מנתח אלפי, "הוא עוסק במרכיב האנושי ואני חושב שאין בן אדם בעולם שלא יכול להזדהות עם מה שקורה בו. הסרט הזה הוא התפתחות משמעותית מז'אנר סרטי לבנון כי הוא עוסק במצב פוסט מלחמתי, במקום שבו אנשים צריכים לגלות מחדש את האנושיות שלהם ואת הכבוד לאדם באשר הוא אדם. זה התהליך שהדמות של 'הממונה' עוברת - מקהות חושים להצטרפות רשמית לעולם הנאור".

"זה הפתיע אותי מאוד כי כשאתה במעמד הזה אתה מסתכל ימינה שמאלה ואתה רואה שכל שאר המועמדים מלאים בציפיות בדיוק כמוך ואז אתה מבין שהסיכוי שלך הוא בסך הכול 20%. ברגע שערן ריקליס זכה בפרס הבמאי ונח סטולמן בפרס התסריט כבר הייתי רגוע כי זכייה בפרס הבמאי והתסריט היא בעצם קביעה שהסרט שלך הוא הסרט הכי טוב".

אין ספק שעבור יוצרי הסרט היוותה ההקרנה בפסטיבל לוקרנו בשוויץ סוג של נקודת מפנה ביחס אליו, אולי אף גושפנקא סופית לכך שיש להם ביד משהו שבהחלט עשוי מאוסקר מטיריאל. גם חודשיים אחרי אותה הקרנה, גורי לא יכול להסתיר את ההתרגשות כשהוא מדבר עליה. "זו היתה הקרנה שהתקיימה בכיכר תחת כיפת השמיים. ישבו שם 8,000 איש, ביניהם לא מעט יוצרים ואנשי קולנוע מכל העולם. 45 דקות מתחילת הסרט כבר הרגשתי איך הם בתוך החוויה. עשר דקות לסוף הסרט התחיל לרדת גשם זלעפות ואף אחד לא קם. כולם נשארו מרותקים למסך. היה מדהים לראות את כל הנשים בשמלות המהודרות שלהן נרטבות מהגשם רק כי הן לא רוצות להחמיץ את הסוף".

גורי משחק בסרט את "הנחש", עיתונאי מעצבן במקומון הירושלמי "כל העיר" שתאב לסקופים ושיורד לחייו של הממונה על משאבי האנוש במאפייה ירושלמית גדולה. הנחש נטפל לממונה בשל העובדה שעובדת רוסיה של המאפייה שוכבת כבר מספר ימים בחדר המתים לאחר שנהרגה בפיגוע, מבלי שהממונים עליה ידעו על כך.

"במכוון לא היו שמות כי רציתי שאנשים יבואו אל תוך הרומן לא דרך הפרסונה הפסיכולוגית שלהם, ודאי לא הסוציולוגית שלהם, אלא דרך הפונקציות שלהם - הממונה, המזכירה, העיתונאי - וזו דרך אבסטרקטית וסמלית יותר", הסביר בזמנו א.ב יהושע את החלטתו כי מלבד האישה המתה, יוליה רגאייב, כל יתר הדמויות בסיפור יוצגו רק לפי תפקידן.

"זה מהלך ספרותי כל כך יפה. נדיר שמהלכים כאלו שורדים את העיבוד הקולנועי ונכנסים בסופו של דבר לסרט", אומר אלפי. "זה בעצם נותן לך פוקוס כצופה ומבהיר לך שכל הדמויות שאתה רואה על המסך הן בעצם שחקנים בהצגה ושיש רק דבר אחד אמיתי בסופו של דבר - יוליה רגאייב. היא הדבר הנושם היחידי בסרט, למרות שהיא מתה. היא העלילה, היא הקתרזיס, היא הכול בעצם".

"אצל הנחש זה שונה. הממונה עובר סוג של מסע רשמי שבו הוא עובר תהליך. לנחש אין את אותו מסע. המסע שלו הוא יותר על תקן של צופה. מה שעובר על הצופה בקולנוע עובר גם על הנחש. מה שמשותף לנחש ולממונה זה האגואיזם הזה שהם סוחבים: אותו אגואיזם שאנחנו הישראלים סובלים ממנו, התחושה לפיה אנחנו מרכז העולם. אני חושב שבמובנים מסוימים זה מקור הרע אצלנו".

"הביקורת על עולם העיתונות לא נולדה בסרט הזה. היא ביקורת שקיימת מאז שנולדה העיתונות. המקום הזה שהעיתונות נמצאת בו, הקשר עם ההון והאינטרסים שבמסגרתה היא פועלת לא יכולים להפוך אותה לחפה מביקורת. אני חושב שהנחש דווקא מייצג את האסכולה הישנה של העיתונות. העיתונאי הלוחם והאידיאליסט שנובר בקרביים כדי למצוא את הכתבה שלו ואת האמת שלו. הבעיה היא שבסופו של דבר זו האמת רק שלו".

למרות ששיחק בעבר ב"הסודות" של אבי נשר ובסדרות הטלוויזיה "בסימן ונוס" ו"לא הבטחתי לך", גורי מצהיר שהתפקיד ב"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" הוא התפקיד הדרמטי הכי גדול שלו. האם התפקיד הנוכחי הוא הגט הסופי שלו מהתואר קומיקאי ותחילת מיתוגו כשחקן דרמה רציני? תאמינו או לא, לגורי לא אכפת.

"אני לא עושה דברים כדי להוכיח משהו לאחרים אלא כי אני אוהב אותם. אהבתי את התסריט ואהבתי את הבמאי ואז כבר לא היתה לי ברירה. אני לא מאלו שחושבים שתפקיד קומי זה דבר פחות ראוי מתפקידים קורעי לב. אני קודם כל קומיקאי ולא מתכחש לזה".

בקרוב חוזר אלפי למסך הטלוויזיה שלכם עם עונה חדשה של "מצב האומה", תוכנית הסאטירה של רשת שבה הוא משתתף. "יהיה מעניין", הוא מבטיח. "אני מניח שברגע שנעלה לאוויר ייקרו דברים מעניינים בישראל שנוכל לדבר עליהם". אלפי מספר שלמד כבר להתעלם מהביקורות של מבקרי הטלוויזיה על התוכנית והיו לא מעט כאלו בעונה שעברה. "יכתבו מה שיכתבו, לי לא אכפת", הוא אומר. "אני אוהב את התוכנית וחושב שהיא ראויה". חוץ מזה, אלפי עובד בימים אלו על סרט משלו, אותו כתב יחד עם חברו ניר ממון וכרגע נמצאים השניים במגעים עם חברות הפקה. "זו תהיה קומדיה", מסכים אלפי לפזר מעט מן הערפל סביב הפרויקט שלו. "יכול להיות שאני גם אקח חלק בבימוי".

"אני בהחלט מקווה. הגיע הזמן שנהיה מדינה מתוקנת שבה תהיה לנו כל קיץ קומדיה ראויה".