וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בנא כיסאות: על הסרט "בנא"

מרט פרחומובסקי

5.10.2010 / 17:04

הסרט "בנא" הוא אמנם לעיתים גיבוב צעקני של מלודרמה המתנגשת עם ריאליזם, אבל עדיין מעניין יותר מסרטים ישראלים מוערכים ומצליחים ממנו

"בנא", סרט הביכורים של ניב קליינר, הגיע לתודעת הקהל כמה ימים אחרי הקרנתו בפסטיבל הסרטים בחיפה בשנה שעברה, כאשר הפך למושא אחת הביקורות הקטלניות ביותר שנכתבו אי-פעם על-ידי אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ". קליין קרא לסרט "קוריוז" והביע תמיהה לגבי שיקול הדעת של הקרנות הציבוריות, שהשקיעו את כספן בסרט.

הביקורת של קליין הנחיתה מכה קשה על קליינר, מי שנחשב עד אותו שלב לאחת ההבטחות המרכזיות שטופחו בעשור האחרון בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל". בעקבות ההתקבלות המסוייגת בפסטיבל, לקח לסרט זמן למצוא מפיץ שיביא אותו אל מסכי הקולנוע, אך בזכות סינמטק תל אביב, השבוע "בנא" מגיע סוף סוף לפגוש קהל בהקרנות סידרות. אחרי שראיתי אותו, התחושה שלי היא שלסרט נעשה עוול. אמנם הוא לא חף מפגמים, וסגנונו הדחוס והלא מתפשר עלול להקשות על צופים שמחפשים בידור בקולנוע, אבל בשורה התחתונה מדובר בעבודה מרשימה, שמעידה על כשרונם הרב של יוצריה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
אלמנטים מלודרמטיים שלא מתערבבים טוב עם הסגנון הריאליסטי . מתוך "בנא"/מערכת וואלה, צילום מסך

סיפור העלילה של הסרט נשמע במידה רבה כמו פרודיה על דרמות ריאליסטיות קודרות נוסח האחים דארדן וקן לואץ': עמוס (שמואל וילוז'ני) הוא אלמן שמגדל לבדו את בנו המפגר יוריק (מיכאל מושונוב), שיש לו כישרון מוזיקלי מפתיע, בעודו מתפרנס מפינוי בכפייה של אנשים לבתי חולים פסיכיאטריים. במהלך אחד הפינויים האלה, פוגש עמוס את בנא (רייצ'ל סנטילאן), עובדת זרה תאילנדית, ומציע לה להתאכסן בביתו. בין השלושה נוצרים בהדרגה יחסים מורכבים.

התסריט של קליינר הוא גיבוב מוקצן של אלמנטים מלודרמטיים, שאינם מתערבבים טוב עם הסגנון הריאליסטי של הסרט ובסופו של דבר פוגמים קשות באמינותו. למרות שמדובר בסרט נזירי למדי, שמתרחש ברובו בחלל הדירה של עמוס ויוריק, וגם קצר מאוד (פחות מ-80 דקות), הוא מתפקע מצעקות, מכות, חפצים נשברים ובכי קורע לב, כאילו שמדובר במינימום סרט של ג'ורג' עובדיה. חוסר המודעות של קליינר לאופי המלודרמטי של יצירתו הוא נקודת התורפה המרכזית של הסרט, שמונעת ממנו לעבוד באמת.

שלא כמו במקרה של קליינר התסריטאי, לא קשה להבין מדוע קליינר הבמאי נחשב להבטחה. הסרט הוא מפגן מרשים של יכולת לבנות עולם דרמטי יחודי, עמוק ומשכנע מתוך רצף של סצנות מועמדות לעילא, המצטיינות בעבודות משחק משכנעות. וילוז'ני, לרוב קומיקאי מתפרע, מפתיע בתפקיד דרמטי מאופק, עצוב ומלא כאב, שאי אפשר שלא להתפעל ממנו. לצדו מרשימה מאוד רייצ'ל סנטילאן התאילנדית, שמצליחה להביע בפניה עולמות שלמים של רגש. מיכאל מושונוב בתפקיד יוריק הוא הנפגע המרכזי מבעיותיו של התסריט, מכיוון שיש בדמות שלו משהו חלקי ולא מספיק מנומק. מעניין אגב, שמושונוב כבר שיחק בעבר את בנו של וילוז'ני בסרט נשכח בשם "תהילים" של רפאל נג'ארי, שבאופן מוזר יש נקודות דמיון סגנוניות רבות בינו לבין "בנא".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
עדיין מעניין ואותנטי יותר מלא מעט סרטים מקומיים אחרים. מתוך "בנא"/מערכת וואלה, צילום מסך

צילום ומוזיקה משחקים גם הם תפקיד משמעותי מאוד בסרט. הצלם איתי מרום צובע את "בנא" בגווני אפור קרים ומחוספסים, עם הבלחות מפתיעות של אור צהוב חם ומרגש. הוא מצלם את הסרט בשוטים ארוכים ומורכבים מהכתף, שעוקבים אחרי הדמויות בחללים דחוסים ויוצר פעם אחר פעם קומפוזיציות מלאות משמעות. גם מוזיקת הסינטיסייזר של עדי גלברט, שמולחנת לכאורה על-ידי הדמות של יוריק, היא יצירה מורכבת וכובשת, שתורמת לסגנונו המיוחד של הסרט. הרגעים המבריקים ביותר של "בנא" מגיעים, כאשר המוזיקה והצילום יוצרות ביניהם חיבור מדליק במיוחד, כפי שקורה לדוגמא באחת הסצנות הראשונות, שמתרחשת במתקן לשטיפת מכוניות.

יש לא מעט סיבות לתת צ'אנס ל"בנא". גם אם הסרט יאתגר לפעמים את סבלנותכם, ולא יוציא אתכם בהרגשת סיפוק מלאה, הוא עדיין סרט מעניין ואותנטי יותר מלא מעט סרטים מקומיים אחרים, שדווקא כן זוכים להערכה. ניב קליינר הוא יוצר שיש לו מה להציע, וצריך לקוות שבסרט הבא שלו הוא יגשים את ההבטחה באופן יותר חד-משמעי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully