מת לצעוק: הלידה מחדש של ג'ון לנון

עד לאותה שיחת טלפון גורלית בחודש מרץ 1970 היה ארתור ג'אנוב פסיכולוג מעורר מחלוקת שנודע בעיקר כמי שפיתח שיטת טיפול לא קונבציונאלית ושנאבק על הלגיטימיות שלו מול עולם הפסיכולוגיה השמרני. מהצד השני של הטלפון היתה יוקו אונו, לנצח אישתו של. "אני וג'ון קראנו את הספר שלך 'הצעקה הראשונית' ומאוד התרשמנו", היא אמרה לג'אנוב בקול חלש אך סמכותי. "ג'ון חושב שאתה היחיד שיכול להציל אותו. האם תוכל להגיע לאנגליה לטפל בו?".

באותם ימים התגורר ג'אנוב עם משפחתו בלוס אנג'לס וההצעה לעזוב הכול ולנסוע לאחוזה של הזוג בטיטנהרסט שבאנגליה הקפואה לא ממש קסמה לו. "אמרתי לה שאין סיכוי וניתקתי", יספר ג'אנוב שלושים שנה מאוחר יותר בראיון למגזין המוזיקה מוג'ו. ג'אנוב, שלא ממש הכיר את לנון ופועלו סיפר על האירוע לבני משפחתו. הוא לא תיאר לעצמו שתקום עליו אופוזיציה מבית. "שני הילדים שלי היו בני 10 ו-13 והתחילו להשתולל. הם היו מטורפים על הביטלס וממש הכריחו אותי לנסוע, כמובן שהם דרשו לבוא איתי. לקחתי אותם ונסענו כל המשפחה לאנגליה".

עולם הרוקנרול ידע לא מעט מפגשים גורליים ששינו את ההיסטוריה שלו. המפגש בין בוב דילן לביטלס והג'וינט המפורסם ששינה את גורלם. הרומן בין לו ריד לאנדי וורהול, האהבה/שנאה ממבט ראשון של ג'וני ליידון ומלקולם מקלארן. כזה היה המפגש בין ג'אנוב ללנון, מפגש שהוליד את האלבום הטוב והחשוב ביותר של החיפושית לשעבר: "John Lennon/Plastic Ono Band".

שיטת הטיפול של ג'אנוב גורסת כי על מנת לרפא מחלות נפשיות וגופניות כאחד צריך החולה להתיר ולשחרר את החוויות הראשוניות שמוטבעות בו החל משלב הלידה. החולה צריך לאתר את אותם רגעים בינקות ובילדות שלו שבהם המציאות הקשה הביאה אותו להדחיק את הרגשות שעוררו בו אותם אירועים ולמצוא מפלט בנוירוזה. אחד הסימנים לכך שהחולה הגיע לאותה נקודה מכרעת בילדות באה לידי ביטוי בצעקה אדירה שבאה ממעמקי נפשו של המטופל – הצעקה הראשונית. ב-1970 פרסם ג'אנוב ספר בשם זה, בו שטח את עיקרי תורתו, ובארצות הברית האבודה של פוסט ימי הסיקסטיז העליזים היו לסחורה שלו לא מעט קונים.

עד היום לא ידוע מי שלח את ספרו של ג'אנוב לבית משפחת לנון/אונו. אחת הגרסאות טוענת שמי שעמד מאחורי המשלוח האלמוני היה לא אחר מאשר המו"ל של ההוצאה לאור שפרסמה את הספר, אולם הוא מעולם לא הודה במעשה פומבית. כך או כך, מי שעשה זאת ידע מה הוא עשה. זו היתה התקופה החשוכה ביותר בחייו של לנון. הפרידה הסופית מהביטלס באותה שנה לא עשתה לא טוב. הוא התמכר להרואין ושקע במרה שחורה. גם היחסים עם יוקו הגיעו לשפל מדרגה והאנשים הבודדים שעוד נתקלו בו סברו שבקצב הנוכחי הוא לא ישרוד עוד זמן רב. כשג'אנוב הגיע לאנגליה הוא היה בהלם מהמצב החמור שבו לנון היה מצוי. "הוא לא היה מסוגל לצאת מהחדר שלו", סיפר ג'אנוב. "הוא היה במצב של התמוטטות עצבים ולא תפקד".

הסיבה העיקרית לכך ששיטת הטיפול של ג'אנוב קסמה ללנון נבעה מהילדות הקשה שהוא חווה. אביו פרד נאלץ לנטוש אותו מכיוון שגויס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ואמו, ג'וליה, העבירה אותו למשך תקופות ארוכות לטיפולה של אחותה מימי. ג'וליה עצמה נהרגה בתאונת דרכים כשלנון היה בן 18.

התנאי של ג'אנוב להתחלת הטיפול היה שלנון יוותר על כל מגע חיצוני עם העולם ועל כל שימוש בסמים, אלכוהול וטבק. הוא גם נדרש להתרחק מיוקו לתקופה. לנון הסכים. באחד באפריל 1970 פרסם הזוג הודעה לעיתונות שבה ציין שהם עוברים ניתוח כפול לשינוי מין. הטיפול התחיל.

"רוב הטיפול התרחש באולפן הקלטות בתוך הבית שלהם", סיפר ג'אנוב מאוחר יותר. "זה היה קצת בעייתי אבל הלך די בסדר. ללנון היה כאב ברמה שמעולם לא ראיתי לפני כן. הוא היה מטופל מאוד מסור ומאוד רציני לגבי הטיפול".

בראיון לתוכנית הרדיו של הווארד סמית שהעניק לנון באותה שנה הוא סיפר על מה שהתרחש באותו אולפן הקלטות: "אי אפשר ממש לתאר את זה. זה נשמע מוזר רק לדבר על זה. מה שאתה בעצם עושה זה לבכות. במקום להדחיק רגשות וכאב אתה חווה אותם".

"אני חושב שכולנו חסומים", המשיך לנון וסיפר. "מעולם לא פגשתי מישהו שאין בו סוג של חסימה שקשורה לכאב מהילדות, החל משלב הלידה. זה כאילו שבשלב מסוים בדרך כיבינו את עצמנו כדי לא להרגיש דברים. הטיפול מחזיר אותך בחזרה להיות תינוק ולהרגיש דברים כמו שילד חווה אותם. זה משהו ששכחנו כי הצטבר אצלנו כל כך הרבה כאב ולחץ. כל השנים האלו הכאב לא באמת נעלם. אתה צריך להרוג את עצמך כדי לשרוד את כל ההדחקות האלו. הטיפול הזה מאפשר לך לחיות מבלי שתצטרך להרוג את עצמך".

במרבית הביוגרפיות שנכתבו על לנון במשך השנים, מתואר הטיפול בצורה מאוד מלודרמטית, משהו בסגנון "ג'ון צרח את נפשו החוצה כמו ילד בזמן שג'אנוב דחף אותו פנימה יותר ויותר אל החשיכה".

"אוי אלוהים זה כאלה שטויות", התייחס ג'אנוב בראיון לתיאורים החודרניים, "אנחנו לא עושים דברים כאלו". מה כן היה שם? הרבה מאוד בכי, פעולה רגשית שלנון לא ממש התנסה בה עד שפגש את ג'אנוב. "ג'ון תמיד אמר שגברים בדרך כלל לא יכולים לבכות", סיפרה אונו בראיון לרדיו של הבי.בי.סי. "הטיפול גרם לו להבין שזה בסדר והוא באמת הצליח לבכות ולהבין שזה בסדר. במקום לכלוא את הרגשות ואז לבטא אותם דרך כעס, הוא פשוט בכה אותם החוצה".

דבר נוסף הוא שהטיפול של ג'אנוב גרם ללנון לחוות מהפך של 180 מעלות בכל מה שנוגע לתפיסה שלו את הדת ואת אלוהים. רק שנה קודם לכן הרבה לנון להתבטא בהתלהבות בכל מה שנוגע לאלוהים ואף סיפר שהוא מאמין בחיים שלאחר המוות. המפגש עם ג'אנוב הביא כאמור לפניית פרסה באמונותיו.

"היינו מדברים במהלך הטיפול והוא היה שואל אותי 'אבל מה עם אלוהים'?", סיפר ג'אנוב. "עניתי לו שככל שיש יותר כאב כך אנשים יותר מאמינים באלוהים. הם עושים טרנספורמציה של הצרכים שלהם – אני צריך הגנה, אני צריך אהבה". לדבריו, לנון הקשיב בריכוז ואז אמר משפט שלימים יהפוך לשורה בשירו המפורסם "God": "אלוהים הוא מושג שבאמצעותו אנחנו מודדים את הכאב שלנו".

"הייתי צריך את הטיפול הזה כדי להרוג את כל המיתוסים הדתיים שלי", סיפר לנון בראיון ב-1971. "הטיפול מכריח אותך להבין שזה הכאב שלך, אותו כאב שבגללו אתה מתעורר בבוקר מפוחד עם דפיקות לב מואצות. זה הכאב שלך ולא משהו שבא מלמעלה. זה תוצאה של ההורים והסביבה שבה גדלת. הטיפול הזה הכריח אותי להפסיק עם כל השטויות האלו של אלוהים. רוב האנשים מכוונים את הכאב שלהם כלפי אלוהים, זו אוננות. הטיפול מביא אותך להתמודד עם המציאות במקום כל הזמן לחפש איזה סוג של גן עדן".

לאחר מספר חודשי טיפול הודיע ג'אנוב ללנון שעם כל הכבוד גם לו יש חיים והוא צריך לחזור לארצות הברית. לנון ואונו טסו ללוס אנג'לס להמשיך את הטיפול. הם שכרו וילה בבל אייר ולנון טופל במרפאה המרכזית של ג'אנוב. על פי הביוגרפיה של לנון שכתב ג'ון וייז ג'קסון (תורגמה גם לעברית ויצאה בהוצאת רסלינג), בשלב הזה החלו להתעורר חילוקי דעות בין יוקו לג'אנוב, זאת לאחר שג'אנוב העלה בפני לנון את התלות שלו ביוקו.

כעבור ארבעה חודשים קטע לנון את הטיפול. "יום אחד הוא בא אליי ואמר לי שהוא ויוקו חייבים לעזוב את ארה"ב. הוא טען ששירותי ההגירה בעקבותיו והנשיא האמריקאי ריצ'רד ניקסון רוצה להשליך אותו לכלא. הוא שאל אותי אם אני יכול לשלוח מטפל למקסיקו עבורו. אמרתי לו שזה בלתי אפשרי כי יש לנו יותר מדי מטופלים שאנחנו צריכים לדאוג להם".

לנון חזר לאנגליה, הסתגר באולפן ההקלטות ובדצמבר 1970 שחרר, כאמור, את האלבום החשוב ביותר בקריירת הסולו שלו: "John Lennon/Plastic Ono Band", הידוע גם כאלבום "הצעקה הראשונית". שיר אחר שיר, סוגר לנון חשבון עם כל מי שהביא אותו למצב הנפשי שבו היה שרוי ובעיקר עם עצמו. זהו מסמך אישי מרתק, אולי האלבום החושפני ביותר שנעשה בתולדות הרוקנרול. רק לשם השוואה, בזמן שלנון הגיש למאזין את הקרביים שלו, היה עסוק יריבו הגדול פול מקרטני בהקלטת אלבום הסולו השני שלו "Ram", שכלל בעיקר להיטים קלילים ואופטימיים ויש הטוענים שגם לא מעט עקיצות לעבר לנון החבויות בין הטקסטים.

השיא של "”John Lennon/Plastic Ono Band הוא השיר "God",שנפתח באותו משפט מפורסם: "אלוהים הוא מושג שבאמצעותו אנחנו מודדים את הכאב שלנו" וממשיך ברמיסה של לנון את כל מה שהוא או מישהו אחר בעולם האמין בו: ג'ון קנדי, ישו, התנ"ך, יוגה, אלביס, צימרמן (בוב דילן) וכמובן הביטלס.

עשר שנים לאחר יציאתו של אותו אלבום, ב?8 בדצמבר 1980, נרצח לנון על ידי מרק דיוויד צ'פמן בחמש יריות אקדח. שנה מאוחר יותר, בעקבות הסיפור של לנון, ייחשפו שני צעירים בריטים בשם רולאנד אורזבל וקורט סמית לספרו של ג'אנוב, "הצעקה הראשונית", ויקימו הרכב בשם Tears for Fears (דמעות לפחדים) המושפע ממשנתו של ג'אנוב. שנה לאחר מכן יאמצו שני בחורים מגלזגו (ביניהם בובי גילספי את המונח שהגה ג'אנוב ויקראו ללהקה המעולה שהם יקימו פריימל סקרים. ואילו ג'אנוב עצמו יהפוך לאחד הפסיכולוגים המוכרים בעולם ושיטת הטיפול תכה גלים, הרבה בזכות אותו מטופל אחד מפורסם.

"אני זוכר שג'ון אמר לי שהוא רוצה לפרסם מודעה ענקית בסן פרנסיסקו כרוניקל שמהללת את 'הצעקה הראשונית'", סיפר ג'אנוב באחד מעשרות הראיונות שבהם הוא חשף את יחסי המטפל/מטופל שלו עם לנון. "סירבתי. אמרתי לו שלטווח הרחוק של ההיסטוריה הטיפול הזה יותר חשוב מהביטלס ושאני רוצה שהוא יעמוד בפני עצמו".