אני נוסעת לבקר את סבא שמעון, בבאר שבע, פעם בשבוע. פעם ניסיתי לעשות קצת "סדר" בדברים הישנים שנמצאים בביתו. התוצאה: כמחצית הבית נאסף בקרטונים, ויועד לפח האשפה השכונתי. סבא לא היה מרוצה. ניסיתי לשכנע אותו שאין צורך בכל אותן ענתיקות. הראתי לו מכשיר חשמלי ישן שלא עבד, אבל סבא הצליח להפעיל אותו; הראתי לו מוצר פלסטיק שיצא מכלל פעולה; ושוב, סבא הראה לי שאפשר לעבוד עם המוצר הישן. נכנעתי. כל הענתיקות הוחזרו אחר כבוד למקומם.
לאחר כמה שנים, כשבגרתי, החל סבא לתת לנו מתנות בכל פעם שבאתי לבקר. אריזות ישנות ומיוחדות, שלא קיימות היום, אבל מתאימות לי בדיוק. משחקים, מוצרים חשמליים ישנים, ספרים, אביזרי תפירה, כלי עבודה, בגדים, ומה לא? כולם ישנים, "ענתיקות", כאלה שעבר עליהם הקלח.
אה, ועוד דבר אחד משותף יש לכולם: כולם במצב שימוש, כולם עובדים וכולם מתאימים בדיוק, אבל בדיוק, למה שאני צריכה כרגע. עכשיו, בתחילת כל שבוע, אני מחכה לביקור הקבוע בקוצר רוח. היום אני יודעת להעריך נכון את הדברים ה"לא נוצצים", המאובקים, הלא עדכניים, שאולי יצאו מהאופנה אך מזכירים לי פעם אחר פעם כי לכל דבר יש שימוש בעיתו ובזמנו. מנסיון.
לשליחת תמונות וסיפורים: saba_ve_savta@walla.co.il