פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גיק שיק: ראיון עם מחבר "שם הרוח", פטריק רותפס

      הכוכב העולה בשמי הפנטזיה, פטריק רותפס, לא מאוהב בדמות הראשית שלו, לוקח השראה ממשה רבנו ועדיין מרגיש חנון בן 23. ראיון

      "רק אידיוט לא מאמין בכוחם של שמות", אומר פטריק רותפס, המחבר של "שם הרוח", ספר פנטזיה חדש שמגיע לכאן שלוש שנים לאחר שראה אור בארצות הברית וזכה לביקורות נלהבות. "אם אתה לא חושב שלשמות יש כוח, לך לדייט וטעה בשם של האדם עמו אתה סועד כמה פעמים. וגם אם נעזוב את הרגשות בצד, עדיין צריך להכיר בכוחם של שמות. נסה לקנות בית בלי לחתום בשמך. נסה לשכור רכב. לפרסם ספר. לכתוב צ'ק... כשאני הולך לאירוע החתמה בחנות ספרים, יש אנשים שנוסעים שעות כדי להגיע. ואז הם קונים ספר ועומדים בתור, שוב, לפעמים כמה שעות. ואז, כשהם סופסוף מגיעים לקדמת התור, מה הם רוצים שאכתוב בספר שלהם? את שמי, כמובן".

      רותפס לא מגזים כשהוא מדבר על אנשים שעומדים שעות כדי שיחתום להם על ספר. "שם הרוח" הוא אמנם הספר הראשון שפרסם אך הוא כבר זכה להצלחה לא מעטה. ואחד הדברים בהם ניתן להבחין כבר בעמודים הראשונים שלו הוא שלא מדובר בסיפור פנטזיה גנרי – עוד בלוק בפס הייצור של קוסמים דמויי גנדאלף וגיבורים שהופכים מאיכרים לאבירים.

      גיבורו של "שם הרוח" הוא קוותה - זמר, שחקן, גנב, גיבור, קוסם. לאו דווקא בסדר הזה, ולאו דווקא בצורה בה אתם חושבים. קחו, למשל, את מערכת הקסם בספר: היא לא מסתכמת ביצירת כדורי אש ושינוי צורה, כי אם מסובכת הרבה יותר ומאפשרת לקוסם לקשר בין שני פריטים ולגרום להם להשפיע זה על זה בדומה לוודו, או להשתמש בשמות ה"אמיתיים" של פריטים כדי להשפיע עליהם. רותפס מסביר שהמציא את המערכת פשוט כי נמאס לו לקרוא ספרי פנטזיה בהם "הקסם היה בולשיט טיפשי ותו לא".

      מגנדאלף ועד משה רבנו

      כשאני שואל את רותפס איך קוותה עצמו נוצר, הסופר מזכיר את סירנו דה ברז'רק וקזנובה. "אני זוכר את עצמי חושב, למה מעולם לא קראתי ספר פנטזיה עם דמות כל כך טובה?". מקור נוסף ממנו שאב רותפס הוא קוסמים ספרותיים מוכרים כמו גנדאלף, מרלין ומשה רבנו. "המפתח הוא לא בכך שהם יכולים לעשות קסמים. מה שהופך אותם למגניבים זה שהם יודעים מה באמת קורה בעולם. הם יודעים סודות".

      "שם הרוח" – 783 עמודים במהדורה העברית שלו – הוא רק פרק ראשון בטרילוגיה. את שני הספרים הנוספים בה רותפס כבר כתב, וכעת הם נמצאים בשלבי עריכה. כשאני שואל אותו בנוגע לתוכניות עתידיות, אולי כאלה שכוללות את העולם בו מתרחש הסיפור אך לא את קוותה, רותפס לא שולל את האפשרות. "כילד תמיד הפריע לי כשסופר נטש עולם שאהבתי", הוא מספר. "אז כשיצרתי עולם משלי, נזהרתי לעשות אותו גדול מספיק כדי שיוכל להכיל כל מיני סיפורים, לאו דווקא כאלה שסובבים סביב קוותה. מפריע לי גם כשסופר יוצר עולם לא עקבי. רציתי ליצור עולם שנראה אמיתי, למרות האלמנטים הפנטסטיים. כל כך הרבה פנטזיה בימינו נראית כמו בניין קלפים או סט קולנועי. אם מסתכלים מעבר לפינה, רואים שהבניינים לא אמיתיים".

      אבל איך בכלל מגיעים לעולם כזה? ולספר ראשון שמקבל ביקורות מעולות? "פעם לקחתי קורס כתיבה בקולג'", מספר רותפס. "ביום הראשון המורה אמר שיש הבדל אחד בין אנשים שכותבים ספרים ואנשים שאינם כותבים. אלה שכותבים, כותבים... וזו האמת הפשוטה. כדי להיות סופר, מחיר הכרטיס הוא כתיבת ספר. אם השכן שלך כותב סיפור ממש רע על חדי-קרן ערפדים, זה עדיין טוב יותר מהסיפור שבראשך. למה? כי לו יש ספר, ולך יש רק רעיון. ובאשר לביקורות... אנשים שרוצים לכתוב צריכים לדעת שהסיבה היחידה לביקורות האלה היא שהראיתי את הספר להמון אנשים בזמן שערכתי אותו. מאות. ואז השתמשתי במה שהם אמרו".

      רותפס, תעשה לי באפי!

      כשאנחנו מדברים על השפעות ספרותיות, אני תוהה האם הפיכתו של ז'אנר הפנטזיה למיינסטרימי כל כך משפיעה על סופרים בתחום, והאם זה מעודד מקוריות או דווקא פוגע בה. לדברי רותפס, "מקוריות זה תמיד קשה". ולא מדובר בבעיה חדשה, "אין לי ספק שביוון העתיקה היו משוררים צעירים שכתבו העתקים זולים של אודיסאה. אך למרות שכתיבת פנטזיה לא מקלה על מקוריות, לפחות היא נותנת לך מעט יותר מקום".

      סוגיה נוספת עמה צריך סופר כיום להתמודד היא הנגישות של הספר. בתקופה בה לכל העולם יש אפשרות לקרוא אותו, למי בכלל כותבים? "במובן מסוים, מעולם לא חשבתי על קוראי במונחים ספציפיים", טוען רותפס. "כשכן חשבתי עליהם, דמיינתי אותם כדומים לי, סטודנטים חנונים בני 23, אנשים שמשחקים במשחקי וידאו ולוח, אנשים שאוהבים פנטזיה. אני יודע שאני לא בן 23. אבל בראש שלי, ככה אני מרגיש ואני לא יודע אם אי פעם ארגיש מבוגר יותר בפנים. אך מאז שסיימתי את הספר, התחלת לקבל הודעות מקוראיי, חלקם היו ילדות בנות 13, חלק אחר סבים בני 60. אני מופתע לטובה ממספר האנשים שהצליחו ליהנות מהספר."

      רותפס מזכיר כי חלק מהפניות אותן הוא מקבל אינן מארצות הברית, כי אם ממדינות כמו ספרד, הולנד, אסטוניה, יפן. אני שואל האם התעסקות עם תרגומים היא עניין קשה עבורו, כסופר, בייחוד בתחום איבוד השליטה על היצירה שלו. "זה אכן קשה", הוא מסכים. "חלקית בגלל שאני מאוד אובססיבי לגבי הספר שלי והמילים בהן אני משתמש. מדאיג אותי למסור שליטה בזה למישהו אחר. בעיה נוספת היא שאני משחק עם שפה המון, ואני יודע שרבים מהדברים האלה כמעט בלתי אפשריים לתרגום. בגלל זה התחלתי פורום למתרגמים שלי."

      במקביל להתרחבות לשפות חדשות, חולם הסופר גם על הרחבת העולם אותו יצר למדיה נוספת, כמו טלוויזיה או משחקים. לדבריו, הפנטזיה האישית שלו היא לראות את הספר אותו יצר מעובד לסדרת טלוויזיה או סרט, עם ג'וס ווידון (היוצר של "באפי ציידת הערפדים") בתפקיד התסריטאי והבמאי. ובהיותו גיימר, ש"שיחק במשחקי מחשב כל החיים, עוד לפני שלמחשבים היתה גרפיקה", רותפס כמובן היה רוצה לראות משחק המבוסס על ספריו. בינתיים, הוא עובד על סיום העריכה של הספר השני בטרילוגיה שלו, שצפוי לצאת לאור במרץ 2011 באנגלית. שם לספר כבר יש, "The Wise Man's Fear". ושם - את זה אנחנו הרי כבר יודעים – הוא אחד הדברים החשובים ביותר.

      פטריק רותפס, "שם הרוח", תרגום: עמנואל לוטם, 783 עמ' // כנרת זמורה-ביתן