פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אינדינגב: על הפנזין "אבק"

      לרגל עלייתו לאוויר האינטרנטי של "אבק", חוזרת דנה קסלר אל הפנזין שהפך אותה למי שהיא ואל הימים שבהם במקום פיצ'פורק היה מוטי שהרבני

      לחובבי אינדי (או מוזיקה אלטרנטיבית, כמו שקראו לזה אז) בתחילת הניינטיז לא היה קל. אינטרנט עוד לא היה ומקורות המידע היחידים שלנו על מוזיקה היו ביקורות במקומונים, התוכנית "120 דקות" ב-MTV, מוכרים בחנויות תקליטים וגיליונות מלודי מייקר ו-NME שהגיעו לאוזן השלישית באיחור ניכר. רצינו לקרוא על מוזיקה וגם היה לנו מה להגיד בנושא. אז אני וחברה שלי, קרני בן-יהודה, החלטנו לפתוח עיתון. למעשה החלטנו לפתוח פנזין, אלא שאז עוד לא ידענו שככה קוראים לזה. את המושג "פנזין" שמענו לראשונה כשמישהו כתב באחד המקומונים התל אביביים ששתי תלמידות י"ב מעירוני ד' פתחו פנזין.

      המודל היחידי שהיה לנו הוא "נייר" – פנזין שמוטי שהרבני, המנהל של נושאי המגבעת, הוציא כמה שנים קודם לכן. ואולי נתקלנו גם באיזה גיליון של "חמור" שהוציא העיתונאי ומשורר הרוק קובי אור. בתור מעריצות ותיקות של נושאי המגבעת היינו מיודדות עם שהרבני, והוא נתן לנו כמה טיפים ובעיקר שקית מלאה של לטרסטים ישנים שנשארו לו מתקופת "נייר". מצוידות במכונת כתיבה, דבק, מספריים וכמות מכובדת של לטרסטים יצאנו לדרך. עוד לא היה אז פוטושופ. ובאשר לייצור עצמו: קרוב משפחה של קרני סיפק לנו גישה בחינם למכונת זירוקס במשרד שלו באישון ליל.

      נושאי המגבעת (אתר רשמי)
      מוטי שהרבני סיפק שקית מלאה לטרסטים. "נושאי המגבעת" (צילום מהאתר הרשמי)

      בשל יומרה להוציא עיתון אמיתי, החלטנו שאנחנו צריכות עוד כתבים, מלבד קומץ החברים שהתנדבו לכתוב. פרסמנו מודעה בשער האחורי של "העיר" ותלינו עוד אחת באוזן השלישית בשנקין. מכיוון שעוד לא היה אימייל ולא רצינו לפרסם את הכתובת של ההורים, החלטנו לשכור תא דואר בסניף הדואר של בבלי – אליו היו הכתבים הפוטנציאליים מוזמנים לכתוב. בדיעבד התברר שאת התא הסמוך לשלנו, באותו סניף ממש, שכר שכן שלי שהוציא פנזין סרטי אימה וסנאף בעילום שם.

      למרבה ההפתעה קיבלנו כמה מכתבים מאנשים שרצו לכתוב לעיתון שלנו, ואפילו אנשים ממש מגניבים. אחד מהם סיפר שהוא גר בלונדון ויכול לכתוב ביקורות על הופעות – הבן אדם גר בלונדון! בזמנו אני רק חלמתי לבקר בלונדון!! ואחר סיפר שהוא עובד באוזן השלישית בחיפה – אלוהים אדירים, מבחינתנו מוכר בחנות תקליטים היה חצי אלוהים!! אחרי שיצא הגיליון הראשון הצטרפו עוד כתבים, איתם תקשרנו בעיקר במכתבים. כמה מהם הפכו לחברים טובים, אחרים מעולם לא ראיתי. אולי זה הזמן לחפש אותם בפייסבוק.

      אבק – גיליון מספר 1 – עמוד 1 (סריקה)
      למרבה ההפתעה אנשים ממש מגניבים רצו לכתוב עבורנו. הגיליון הראשון של "אבק" (סריקה)

      אני לא זוכרת כמה זמן עבדנו על הגליון הראשון, אבל ב-26.11.1992 הוא יצא. הפצנו אותו בעצמנו בחנויות תקליטים וכדי להחזיר הוצאות (דפי 4A, שדכן סיכות, השכרת תא דואר…) החלטנו לגבות עליו 3 שקלים. ואנשים שילמו!

      על שער הגיליון הראשון התנוססו פלסטיק ונוס (שהופתעו מאוד כשהצלמת שבאה לצלם אותם היתה תיכוניסטית – אלמה, חברה שלנו מהכיתה) ובתוך הגיליון פורסם ראיון פרידה חגיגי לקראת עזיבתם את הארץ ונסיעתם לנסות את מזלם בלונדון. את הראיון ערך שחר שפירא שהיה קצת יותר מבוגר מאיתנו ונראה רציני כזה, מה שהציל אותנו ממבוכה מוחלטת. עד כמה שזכור לי, אף מקומון לא ראה לנכון לקיים ראיון פרידה עם פלסטיק ונוס – עובדה לא פחות משערורייתית. מזל שהיה אותנו.

      בהופעת הפרידה של פלסטיק ונוס ברוקסן ניגשה אלי רונית ברגמן והודתה לי על הכתבה. לא הבנתי מאיפה היא יודעת מי אני וכמעט התעלפתי מהתרגשות. בכלל, בזכות "אבק" פתאום כל מיני אנשים קוליים שהערצתי התחילו לדבר איתי. הרגשתי כמו בסרט נעורים של ג'ון יוז – פתאום החיים שלי השתנו. והאמת שבלי "אבק" ספק אם החיים שלי היום היו נראים כמו שהם נראים.

      אבק – שער גיליון מספר 5 (סריקה)
      איך חובבי אינדי התמודדו עם העולם לפני שהיה אינטרנט. הגיליון האחרון של "אבק" שראה אור (סריקה)

      למען התיעוד ההיסטורי, הנוסטלגיה הפרטית והאפשרות הקסומה להיזכר איך חובבי אינדי התמודדו עם העולם לפני שהיה אינטרנט, החלטנו לפתוח אתר של "אבק", בו ניתן להוריד את כל חמשת גליונות הפנזין שיצאו ב-92'-93', וגם את הגליון השישי שמעולם לא הושלם, ורואה אור לראשונה (באופן חלקי) באתר.

      בין הכותבים ב"אבק": מי-טל הלל, אבי פיטשון, מתן אורן, שי נובלמן, שחר שפירא, אורי יהלום, בנימין אורן, ספי אפרתי, טל קמינר, דניאל בנדרסקי, יונתן אקר ואחרים.