אחרי משבר של שלוש שנים, יוני רועה חוזר לעצמו. היום (שני) מוציא היוצר הוותיק סינגל חדש, "סוד", מתוך אלבום חדש שאמור להחזיר אותו למרכז העניינים של הז'אנר הים תיכוני, אליו מכוון רועה מבלי למצמץ. "זה פרויקט אישי אחרי שהמעיין יבש ולא יכולתי לכתוב לא צליל ולא מילה", הוא מספר בשיחה עם וואלה! תרבות לרגל צאת הסינגל, אותו הלחין למילותיה של עינת הולנדר. "בפרויקט הזה גם התמודדתי עם כל הקשיים שעברו עליי בשלוש השנים האחרונות וגם הלכתי במודע לכיוון היותר ים תיכוני, במקום ללכת על כל מיני תפרים".
זו בחירה מסחרית, להתאים למה שהולך כרגע?
"לא, אני מרגיש שייך לשם. אני אף פעם לא פועל מתוך ראייה מסחרית או הסתכלות על אחרים. אני פועל מתוך צורך, זה בא אצלי באופן טבעי והוביל לשם. עשיתי ניסיונות שירה, פניתי לאנשים שעובדים איתי והם אמרו לי שזה שם, לך על זה".
ואיך זה גורם לך להסתכל על האלבום הקודם שלך, הניסיוני יותר?
"אני מרגיש שהיצירה שלי עברה את הדרך של כל היצירה ים תיכונית. היתה לה סוג של התחלה קשה ובסוף חשיפה מאוד גדולה. אבל התקליט הזה הוא שונה מהבחינה הזו, כי אני כבר יודע שהאלבום פונה לסקטור מאוד מסוים לרחבות ולמופעים מסחריים. יש פה פחות קלאסיקות. אלו שירים שלא יעשו ריצה למרחקים ארוכים".
וזה לא חשוב לך, דווקא כאחד הכותבים הבולטים בז'אנר?
"חשובה לי הריצה למרחקים ארוכים ויש שניים-שלושה שירים שיעשו את זה, אבל שאר השירים יותר פופיים, בעידוד של הבן שלי ששותף לראשונה לאלבום וההופעות שלי. רק ביום חמישי האחרון הופעתי באילת עם כל הקלאסיקות וביצעתי את 'פרי גנך' ו'כותל המזרח' ובסוף מישהו בא וביקש משהו מזרחי. לא התבאסתי".
מאד צפוף במגרש הזה של הלהיטים. אתה לא חושש?
"יש מקום לכולם. הקהל הזה הוא מאוד פתוח, הוא מאד רבגוני, הוא הולך לאן שהלב והאוזניים לוקחות אותו, כך שאני חושב שהתחרות רק מפרה. אבל אתה יודע מה זה לא רע לפגוש את התלמידים שלי על הבמה".
רועה רעב שוב לחזרה לפרונט של עולם המוזיקה, אבל הוא בעיקר שמח ליצור שוב. האיש שמאחוריו למעלה מ-600 שירים שכתב ובאחרונה גם מחווה יפה ומכובדת בפסטיבל ראשון לציון, פשוט שמח להיות שוב מוזיקאי: "לפני שלוש שנים ניסיתי משהו שלא הייתי צריך לנסות", הוא אומר על פרשיה עסקית בה הסתבך בחובות. "אבל רוב האמנים צריכים לדעת שהם צפויים למלכודות וזו הזדמנות להזכיר להם להיזהר. אני מוזיקאי, אני יוצר ואני זמר אני לא שום דבר אחר ולכן התמימות של האמן שבי הובילה אותי לטעויות. אבל התגברתי עליהם בכבוד ולא השארתי פתח אחד לטענה".
ומה הלאה?
"אני ממשיך לכתוב המון לזמרים אחרים, כי זו ההנאה הכי גדולה שלי. חוץ מזה, אני בן 46 ואני מרגיש שהספקתי המון ואני רק באמצע החיים".
(כתב: עינב שיף)