התחת של יוד'לה נחשב הומור בריטי?

לכל תרבות יש סוג מיוחד של הומור, שמצחיק בעיקר את המקומיים. האמריקאים לא מבינים את הדקויות הבריטיות. עבור האנגלים, אין דבר יותר פתטי מהומור צרפתי. עבור הצרפתים, אין דבר מזעזע וגס יותר מהומור גרמני. יש גרמנים שייגעו מצחוק למראה קצב שמן ומופשל מכנסיים שרודף בהילוך מהיר אחרי איזו גרטכן דדנית, בעוד אצל אחרים זה מעורר בעיקר מבוכה (אגב, "אסקימו לימון" הוא אחד מסרטי היצוא הישראלים הפופולריים ביותר בגרמניה. כנראה שהשילוב בין התחת השמן של יודה'לה למיידלעך המצווחות תואם בדיוק את קוד ההומור העממי. משדרים אותו שם בטלוויזיה עם דיבוב גרמני, וכל ילד מכיר את הסרט כ"אייס אם שטיל"). אבל פרט להצלחה המפתיעה של אסקימו אצל הקהל הגרמני, לא נרשמה בעולם התלהבות מאושיות הומור ישראליות אחרות.

דבר דומה קורה עם ההומור הספרדי: צריך, כנראה, להיות ספרדי ממש, כדי למצות את מירב ההנאה ממנו. בסרטים של פדרו אלמודובר יש גם איכויות אוניברסליות אחרות, טרגיות ודרמטיות, שהופכות את הסרטים לגדולים ומעוררות הזדהות אנושית גם אצל מי שאינו דובר ספרדית. התיבול ההומוריסטי הטיפוסי של גספצ'ו, דם והיסטריה נשית יכול להצחיק או שלא, אבל הוא לא פוגם בסרט. לעומת זאת, ב"הון משותף" של הבמאי הצעיר אלכס דה לה איגלסיה, ההומור המסוים הזה הוא המרכיב העיקרי. מי ששילוב של ביוב, ג'וקים, נשים על סף התמוטטות עצבים וסכינים נוטפי דם לא ממש עושה לו את זה, שלא ילך.

"הון משותף" הוא סרט אימה הומוריסטי, מה שנקרא "קומדיה שחורה" (ביטוי פופולרי שמסלף בעצם את המשמעות הקלאסית של המונח קומדיה). חוליה (כרמן מאורה) היא מתווכת דירות בגיל העמידה, מחוספסת וסקסית. אחת הדירות שהיא מנסה למכור מוצאת חן בעיניה, והיא מחליטה לבלות בה עם החבר המכוער שלה רק ללילה רומנטי אחד. מה שהיא לא יודעת, הוא שהבניין הזה נגוע בסוד מסתורי ואפל. לאט-לאט הסוד נחשף, והעלילה מסתבכת בפיתולי פיתולים של קונספירציה. אבל את חוליה לא עשו באצבע, היא אשה חזקה. היא לא מוותרת גם אם המחיר הוא כמה כתמי דם על החליפה הוורודה שלה, וזהו בערך, בלי להיות ספוילר.

כרמן מאורה, ששיחקה גם בסרטיו של אלמודובר ("עקבים גבוהים") היא שחקנית מעולה, והסרט מצדיק את קיומו בעיקר בזכותה. מי שאהב את ההומור נוטף הדם והביוב ב"דליקטסן" עשוי ליהנות גם כאן, למרות שהמסר של "דליקטסן" קצת יותר עמוק. "הון משותף" עשוי טוב וגם משעשע לפרקים, אם כי לקראת הסוף הוא מתארך והופך למסטיק לעוס. בסך הכל חסרה כאן המשמעות העמוקה יותר, שיכולה להפוך גם סרט הומוריסטי-מגעול בקטע לא מחייב, לחוויה מתגמלת.