השעה ארבע לפנות בוקר. אני ואחי חוזרים מעוד לילה של בילויים, נכנסים למטבח ורואים את סבא כפוף מעל השיש במכנסיים קצרים וגופיה, חותך ומטגן בצל.
השעה אחת בצהריים, אני חוזרת מבית הספר. ליד שולחן האוכל יושב סבא שלי ומוצץ את העצמות של העוף, לידו הכלב המשפחתי מנסה לזכות בפירורים משולחנו של הצדיק.
השעה שבע בבוקר, אני עולה על האוטובוס טרוטת עיניים בדרך לשעת אפס ומוצאת את סבא שלי בספסל הראשון. איך הוא תמיד הולך לתחנה השנייה שנמצאת בשכונה.
השעה חמש בערב, יצאתי חמשוש, סוחבת על עצמי תיק כבד מכביסה. כבר מרחוק אני רואה את סבא קורא עיתון בחצר ונהנה מקרני השמש האחרונות.
השעה שמונה בערב ביום שישי, פעם ראשונה שהבאתי את הבחור הביתה. מזל שיש את סבא שינהל שיחת חולין.
השעה שבע וחצי, האורחים מתחילים לזרום ואני בלבן, כולם מגיעים לכבודי. הנה סבא, אי של שפיות בתוך כל ההתרגשות הזאת.
השעה עשרים לעשר בבוקר, אחרי שלושים ושתיים שעות הבאתי ילד לעולם. אמא סיפרה לי שסבא ממש מתרגש.
השעה שבע בבוקר, שני הגברים שלי שוכבים לצידי. אמא מתקשרת להגיד שסבא כבר לא יהיה שם...