עם שחרורו מצה"ל ציפיתי שבני לאון ייסע לטיול תרמילאים מעבר לים וישאיר את אמו הפולנייה מלאת דאגות וחרדות. יום אחד הפתיע אותי ואמר: "נרשמתי ללימודים". משפטים או רפואה, דמיינתי. שמחתי.
"באמת, ומה תלמד?"
"ב??ר?מ?ן", ענה ועיניו אורו.
באותו לילה נדדה שנתי. חשבתי על אבי, לאון קיכלר ז"ל, סבו של לאון בני, שנקרא על שמו. אבי היה מלצר בבית קפה בקרקוב, בו ניגנו כל שבת מוזיקה לריקודים. שם פגש את אמי, אהבתם פרחה. ואז בא היטלר והפך את העולם.
אמי ואבי נישאו בגטו קרקוב ומשם הובלו למחנה פלשוב. מפקד המחנה, א?מו?ן ג??ת, הידוע לשמצה, נהג לערוך מסיבות בוילה שלו ולבלות בחברת נשים בשתייה ובריקודים, עם ידידו אוסקר שינדלר. לילה אחד, הגיע שינדלר למסיבה ולא הביא עימו משקאות. גת רתח מזעם. שני הכנרים היהודים, מאסירי המחנה, כבר היו מוכנים לנגינה ופחדו שגת הזועם ירצח אותם. אחד מהם פנה בחיל ורעדה לג??ת ואמר לו: "יש במחנה אסיר, לאון קיכלר, הכרנו אותו בבית הקפה בקרקוב, הוא יודע להכין ליקר ביצים, תקרא לו". אבי הוזעק מהבלוק בחשש שזה סופו, שהרי לא ידע למה מזעיק אותו המפקד האכזרי באישון לילה. אבי הכין לו ליקר ביצים. תודות לכך ניצל.
בני לאון החל את לימודיו. כשהגיע השיעור על הכנת ליקרים, סיפר את סיפורו של סבא.
"אמא, סיפרתי להם..." אמר לי בטלפון בהתרגשות.
בכיתי. ליקר הביצים, שהציל את סבא לאון, עושה אושר לנכד לאון. סגירת מעגל? אולי דווקא פתיחת מעגל.