תרגיל ידוע בפסיכולוגיה בוחן את אפקט העדר ואת השפעתו של לחץ חיצוני על האינדיבידואל. עשרה אנשים נכנסים לחדר, תשעה מהם נשתלו על ידי עורכי המחקר ואחד הוא נבדק אמיתי. על הלוח מציירים שני קווים, אחד ארוך בבירור ממשנהו. כל המושתלים קובעים שהקו הקצר הוא הארוך יותר. מה יהיה מוצא פיו של הנבדק האמיתי? ברוב המקרים, הוא ילך נגד רחשי לבו ויסכים איתם, שכן אם תשעה אנשים רואים משהו אחר, כנראה שהם צודקים.
בגדול, זה היה המצב ערב משבר הסאב-פריים שהכה במלוא עוזו בוול סטריט ב-2008. כמעט כל שוק הפיננסים היה משוכנע שהקו הקצר הוא הארוך יותר. כשאנליסטית צעירה בשם מרדית' וויטני טענה ששוק המשכנתאות עומד בפני קריסה שתסחוף אחריה את כל הבורסה, לא רבים האמינו לה. יתרה מזאת: הם פשוט לא רצו להאמין לה. אלה שכן חשבו כמו וויטני, הם גם האנשים שעשו כסף מהצניחה הזו והם גם הגיבורים של "מכונת הכסף", ספרו החדש של מייקל לואיס (תרגום: יואב כ"ץ).
היכרות קצרה עם הנושא: בשנות ה-90 החלו בנקי ההשקעות וחברות האשראי בארצות הברית לתת הלוואות לאנשים מעוטי יכולת. במלים אחרות, אם הבנק שלך לא אישר לך לקחת משכנתא, היה מי שכן. זה נקרא סאב-פריים, הלוואה לאנשים מעוטי יכולת עם דירוג אשראי נמוך. ההלוואות הללו הלכו והצטברו, עד שבאמצע העשור יותר מעשרים אחוזים מההלוואות בשוק הנדל"ן היו סאב-פריים. כדי להוסיף חטא על פשע, ההלוואות הללו הסתירו ריביות רצחניות שצצו אחרי שנתיים, מה שהפך את כל העסק לפצצה מתקתקת. במוקדם או במאוחר, הלווים יפסיקו לשלם. בסופו של דבר הם אכן הפסיקו לשלם וכדור השלג החל להיערם, אבל כאמור, לא רבים ראו את זה.
אז איך אתה מתכוון לדפוק אותי?
בכישרון רב ובאמצעות עבודת מחקר מעולה, הגיע לואיס אל אותם הסוחרים שידעו לגלות היטב את הכזבים של וול סטריט סטיב אייזמן, מייקל בארי, גרג ליפמן, צ'רלי לדלי, וינסנט דניאל ואחרים. האנשים הללו, שבניגוד לטייקוני וול סטריט המתוכנתים וחסרי הרגש היו גם בעלי היגיון בריא ומנת אנושיות, ציירו בפני לואיס את התמונה הפשוטה: כשכולם היו למעלה, אנחנו מכרנו בחסר ("שורט". כך גם נקרא הספר במקור The Big Short) כהבעת אי אמון בפעולות שלהם. כשהם התחילו לצנוח, פגשנו אותם עם פנינו למעלה.
עוד בספרו הראשון "פוקר שקרנים" (ידיעות ספרים, 2006), הדגיש לואיס את חוסר תום הלב של וול סטריט, מאורת רשעים חסרי מצפון שמחפשת רק איך לזיין לקוחות. למרות שמאז עברו יותר משני עשורים ולואיס כתב לא מעט ספרים (המפורסם שבהם, "מאני בול", על מהפכת המספרים שהנהיג בילי בין בעולם הבייסבול האמריקאי, עדיין לא תורגם לעברית), "מכונת הכסף" הוא המשך כמעט ישיר ל"פוקר שקרנים". אלא שאם ב"פוקר שקרנים" מספר לואיס על קריסת שוק המשכנתאות מתוך הקלחת של חברה ספציפית אחת, "סלומון בראדרס", הפעם מותווית העלילה מנקודת מבטם של אחרים, שמתארים נפילה קולוסאלית ולא ספוראדית.
בהומור האופייני לו, מצייר לואיס דרך גיבוריו את הרשעות של בנקי ההשקעות. תיאור דרכו של אחד מהם, דני מוזס, לעשות עסקים הוא בסיס לקאלט (עמוד 34): "כשחברה מוול סטריט סייעה לו להיכנס למסחר במניה, מסחר שנראה מושלם מכל בחינה, הוא שאל את הסוחר: 'אני מודה לך, אבל רוצה לדעת דבר אחד: איך אתה מתכוון לדפוק אותי?'. חי חי חי, תפסיק, אנחנו לא כאלה, החל לומר הסוחר, אבל דני, בנימוס רב, התעקש. 'שנינו יודעים שדברים טהורים ויפים כמו העסקה הזאת, לא קורים סתם כך בין קרנות גידור קטנות וחברות גדולות מהוול סטריט. אני אעשה את זה, אבל רק אחרי שתסביר לי איך אתה הולך לדפוק אותי'. ואיש המכירות הסביר איך הוא הולך לדפוק אותו. ודני עשה את עסקת המניות".
לזהות את הקו הקצר
אבל הרוע הוא רק חלק קטן בסיפור של שוק המשכנתאות. אטימות, בורות ובעיקר רמייה עצמית ו-ווישפול ת'ינקינג הן מה שהפיל את הבנקים הגדולים. בעמוד 92 אנו מתוודעים לתובנה של גרג ליפמן: "וכאן ניצבה עובדה מוזרה אך נכונה. ככל שאתה קרוב יותר לשוק, כך קשה לך לתפוס את הטירוף בו". בעמוד 138 מסביר לואיס כיצד עבדה תיאוריית הקזינו גם על המלווים: "המהמרים רואים שבשמונת הסיבובים האחרונים הכדור נעצר על שחור, מתפעלים מחוסר הסבירות ומרגישים בעצמות שסביר יותר שהכדור הקטן הכסוף ייעצר על אדום. זו הסיבה שבתי הקזינו טרחו לציין את תוצאות הסיבובים האחרונים של הגלגל: כדי לסייע למהמרים להשלות את עצמם... כל שרשרת המזון של אנשי דרג הביניים בשוק משכנתאות הסאב-פריים רימתה את עצמה באמצעות אותה תחבולה, שימוש בעבר חסר משמעות סטטיסטית כדי לנבא באמצעותו את העתיד".
"מכונת הכסף" לא כל כך קוהרנטי ומחייב הצצות דחופות בוויקיפדיה (לואיס עצמו מעיר בעמוד 80: "קורא יקר, אם עקבת עד כה אחרי הסיפור, מגיעה לך לא רק מדליה אלא גם תשובה לשאלה מסובכת"). אף על פי שהוא עומד בזכות עצמו, עדיף לקרוא את "פוקר שקרנים" לפני כן כרקע. אולם גם אם לא הכל מובן, הספר בהחלט שווה קריאה, במיוחד בזכות המסרים החזקים שהוא מעביר. התשובה העיקרית שהוא מספק אינה מדוע נפל השוק, אלא לאילו פעולות יכולה החמדנות לגרור אותנו, כיצד הטבע האנושי גורם לנו לחזור כל הזמן על אותן טעויות, ואיך דווקא המעטים שמפעילים קצת את המחשבה, מזהים בנקל שהקו הקצר הוא אכן הקצר. אלה האנשים שעושים את הפעולה הקצרה להצלחה. בעצם, "קצרה" היא לא המילה המדויקת. בואו נשתמש ב"שו?ר?ט".