פיני טבגר, מנחה "היפה והחנון": "מפחיד אותי שנהפוך למדינה פשיסטית"

פיני טבגר בצומת דרכים. כבר שנים שהוא חג במעגלים סביבנו, מתרחק ומתקרב, מתקרב ומתרחק. בודק, מנסה. "השיר שלנו", "היפה והחנון", ו-"רוקדים עם כוכבים" מצד אחד,"אדמה משוגעת", "איים אבודים" ו-"טרויקה" מצד שני. הרבה תוכניות טלוויזיה, הרבה תיאטרון, אבל אם תשאלו את טבגר הוא עצמו בכלל רוצה ליצור סרטים. הראיון עם טבנר מתקיים 48 שעות בלבד לפני עוד גיחה שלו לחו"ל עם "פנחס", סרט הגמר שעשה במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. "פנחס" כבר הספיק לעשות סיבוב די מפואר בפסטיבלים בעולם, לקטוף את פרס הסרט המצטיין בפסטיבל בייג'ין ולהיות מועמד לאוסקר של סרטי הסטודנטים בקטגוריית הסרט הזר.

אז למה צומת דרכים? כי טבגר, שחקן מבוקש, חש כי אולי לראשונה בחייו, מה שהוא באמת רוצה זה פשוט לשבת ולכתוב את הפיצ'ר הגדול שלו. לא להתבייש להגיד "לא" להצעות ופשוט להתמסר לכתיבה, ועבורו מדובר בצעד לא פשוט.

"הדבר שבאמת נמצא כרגע עמוק בנשמתי הוא לכתוב את הסרט הבא שלי", הוא מספר בראיון לוואלה! תרבות לרגל עליית העונה השנייה של "היפה והחנון". "זה המקום שבו אני עצמאי, לפחות בשלב הרעיון. זה המקום שבו אני לא צריך לחכות לאף אחד שיבחר אותי לתפקיד שהוא כתב או להמתין לאיזו הפקה טלוויזיונית שתיקח אותי. כרגע אני עדיין לא לגמרי במקום הזה. אני לא מתפרנס מזה עדיין. עדיין לא ביימתי את הסרט הגדול שלי. בוא נצטנע, כרגע אני בסך הכול בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטה שמסתובב עם סרט הגמר שלו".

"זה מעורב, מצד אחד אני מת על משחק. אם אני לא משחק כמה חודשים, שזה יכול לקרות כי זה מקצוע כזה, אני מתחיל להרגיש שהחיידק של המשחק משתלט עליי והמוח שלי נהיה כבד מלחשוב, מלכתוב. לפעמים דווקא הכתיבה מאזנת אותי כי כשחקן אתה חווה לפעמים דאונים קשים בתקופה שאין עבודה. יש תקופות שיש ממש איזון מדויק. אני עובד כשחקן ואז, כשמכורח המציאות אין עבודה, אני לא לוחץ למצוא ולא קופץ על כל מה שזז. אני פשוט עושה את האמנות שלי ולא רץ אחרי הכסף. בקטע של המשחק והכתיבה אני קצת כמו דוקטור ג'ייקל ומיסטר הייד".

"אנשים מכירים אותי בראש ובראשונה כשחקן, שגם עושה תיאטרון וגם עושה דרמות וגם תפקידים קומיים, ולא בראש ובראשונה כמנחה. מנחה זו פתיחת נישה והתמקצעות חדשה שאולי תמשיך, אתה יודע זה לא תלוי בי. בינתיים אני מבסוט מזה אבל אי אפשר לדעת מה יהיה עוד שנה".

בזמנו, כשטבגר נבחר לאייש את עמדת המגיש של "היפה והחנון", הגרסה הישראלית של The Beauty and the Geek"" האמריקאית, זה היה נראה כליהוק מושלם. שילוב מסקרן בין החנוניות החיצונית שטבגר מקרין לבין תכונות אופי שלפחות עבור מי שמכיר אותו מעידות על בחור קו?ל למדי. אולם מאז אותה בחירה עברו לא מעט מים בנהר, והברווזון הפך לברבור אורבני שגם לא היסס להתבטא די בחופשיות מעל דפי העיתונים על כיבושיו הרבים.

"אני זוכר שבעונה הקודמת, כשנכנסתי בפעם הראשונה לדבר עם המתמודדים הם אמרו לי: 'מה אתה משחק אותה, הרי אתה חלק מאיתנו'. ניסיתי לשחק אותה קו?ל ולהשתיק אותם. העונה החלטתי שאני בא בקטע הרבה יותר קו?ל ופחות חנוני. גם הניסיון שצברתי כמנחה בהחלט תרם לתחושה הזו".

"השנה באמת ליהקנו מגה חנונים והפער בין העולמות של הבנים והבנות הלך והעמיק. יש לנו מישהו שראה את המודעה על האודישנים על הקיר בטכניון, תלש אותה ורץ ישר לאודישנים כי הפעם האחרונה שהוא דיבר עם בחורה זה היה בגן".

"אין סיכוי כזה כי המתמודדים שנבחרו, עם כמה שחלקם הגדול בהחלט אקצנטרי, מכילים מטען וכאב שיוצא החוצה במהלך העונה בצורה מאוד פשוטה. גם אם יש בהתחלה משהו מאוד מגוחך במראה החיצוני שלהם או בהתנהגות הבסיסית שלהם, הם בהחלט עוברים שינוי גדול במהלך העונה. גם שינוי חיצוני וגם שינוי פנימי. לאט לאט הפריק שואו, כפי שאתה מכנה זאת, מתמוסס. וכן, הצלחנו להפוך אותם ליותר קו?לים. זה באמת קרה".

אלמנט נוסף שנורא בולט בעונה הנוכחית הוא המאבק בין שתי תפיסות. הבנים, כיאה לחנונים אמיתיים, מביאים איתם לתוכנית רציונליות, אמונה מובהקת במדע. הבנות, לעומתם, כולן ללא יוצאת מין הכלל "יראות ה''". כשאחד הבנים מספר להם בפרק הפתיחה שהוא הצליח להגיע להוכחה מדעית שאין אלוהים, הן מתחלחלות ברמה כל כך קיצונית שאף אחת מהן כלל לא רואה את עצמה בכלל משתפת איתו פעולה בהמשך, אפילו לא בצחוק.

"זה נכון", מסכים טבגר. "יש פה קרב בין הרציונלי למיסטי, בין הידע לסקסי. יש כל מיני מטענים שעולים. אני חושב שכל שכבה בצופים מנתחת את התוכנית בצורה אחרת וזה היופי בא. יש כאלו שפשוט נהנים מהפאן שלה ולא מתעניינים ברבדים האינטלקטואלים שאתה מדבר עליהם ומצד שני יש כל מיני מרצים באוניברסיטה שבאו אליי ואמרו לי 'יש קטע בתוכנית הזו'".

נושא מרכזי שמלווה את טבגר ביצירה שלו הוא שאלת הזהות שלו כבן למשפחה של עולים מרוסיה. שני הסרטים הקצרים שביים – "פנחס" ו"ויצמן 10" – עוסקים בנושא זה. לאחרונה גם השתתף במינה סדרה הרוסית "טרויקה" ששודרה בהוט.

"כבן למשפחה רוסית, אני מוצא את עצמי בעיקר עוסק בעולמם של מהגרים, זרים. יש בארץ איזה אידיאל ציוני, מציאות שהמשפחה שלי נכנסה אליה. אני חוקר ושואל שאלות כגון האם הדור של ההורים שלי הצליח באמת להגשים את אותו אידיאל, האם הפכנו לישראלים בישראל או שאנחנו עדיין זרים".

"עדיין לא. אלו עדיין שאלות פתוחות. בשני הסרטים שלי השתדלתי לא לתת תשובה דידקטית. אני משאיר את זה לצופה שיחשוב לבד מה הוא מרגיש לגבי זה. אני רק יודע שזה אף פעם לא תשובה אופטימית וזו גם אף פעם לא תשובה פסימית".

"נכון שבאתי ממשפחה מאוד ימנית והדעות שלי נוטות לשמאל, אבל אין לי תשובה חותכת לגבי זה. בזמנו אמרתי בראיון לעיתון 'הארץ' שאני לגמרי ניטראלי. בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי שואל יותר ויותר שאלות בנושא. אני חושב שהגיע הזמן לזה".

"אני חושב שזו מחאה לגיטימית. אם אמן מרגיש שהוא לא יכול להופיע באריאל זה לגיטימי במיוחד בתקופה הזו שהשמאל בקאנטים והאמנים מבטאים את הקול האמיתי של השמאל. זה חבל שאנשים תמימים שרק רוצים ללכת לראות הצגה בהיכל התרבות באריאל נפגעים, אבל הם צריכים להבין שזה לא אישי נגדם. זה סוג של מחאה של אמנים שמאמינים שהתנחלויות זה לא דבר לגיטימי".

"אם הייתי מוזמן להופיע באריאל בהחלט הייתי שוקל זאת פעמיים. אין לי תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שהייתי חושב על זה. מה שכן, אני בטוח שאם הייתי כותב מחזה או תסריט שקשורים לסכסוך עם הפלסטינים הייתי בהחלט מתעקש להציג אותו דווקא באריאל. בכל מקרה, אני מכבד את המחאה של האמנים ובטח שלא בז לה. אני חושב שמחאה של אמנים היא דבר חשוב ואסור לבטל אותה בהינף יד רק בגלל שעכשיו השלטון הוא ימני, אפילו ימני מאוד. מפחיד אותי לראות דברים כאלו שיכולים לגרום לכך שנאבד את הדמוקרטיה ונהפוך למדינה פשיסטית".