בחירות אמצע

ישראל תחת מתקפת רן שריג. בתקופה האחרונה כולנו תחת איום. הוא מתנפל וחושף פרטים אישיים מחייו. עם מי היה, כמה בגד ומתי הבין שדנה מראה לו דברים שמעולם לא חווה. צילומי פפראצי, כתבות, ראיונות עומק ושיחה אישית מהמרפסת של עידית. שריג חושף, מדבר ומשתף. בעיקר את מי שלא רוצה לשמוע. הוא כופה עלינו את פרטיותו. ספקטור נטשה את ביתה בשבילו. אנחנו מסתכלים על השניים ומפחדים לראות שם את עצמנו. נוטשים, בוגדים, משאירים מאחור את המשפחות הקודמות. חוסר נאמנות, הפקרות ואקסבציוניזם קיצוני.

בקצה האחר של היקום נמצאת דליה מזור. האישה שמרה על עצמה עד גיל מאוחר כדי להראות לנו איך היא רוקדת. סביר שזה המקסימום שנדע עליה. קשה לראות את מזור לוקחת מצלמה ותוחבת אותה לחצוצרותיה כמו ספקטוריג (ספקטור+שריג).

נשים בתקשורת נעות בין מזור לספקטור. בין השמרנות, האיפוק והאלגנטיות לבין הפרללה מפקירת הילדים. ובתווך שריג עומד בקרן רחוב ומתנפל: נטשתי את עידית עם הילד באמצע מקלחת, רוצים לשמוע עוד?

באותו רגע בו מחליטים לתקצב את החרדים כפי שהם מבקשים, מגיעים באוצר למסקנה שיש למסות את המלגות שמקבלים הסטודנטים, לגזול את הכסף שגופים פרטיים נותנים לדוקטורנטים וחוקרים עבור לימודיהם. המדינה בוחרת להקצות משאבים למגזר המובטל והטפילי, ובתמורה לתענוג הזה אלה שמפתחים ומייצרים ישלמו עוד מס.

ובעצם למה לא? הדוקטורנטים והחוקרים אולי תורמים ומגיעים להישגים ולפרסי נובל אבל הם חנונים נטולי חברים ומשעממים. החרדים קובעים שיאים אחרים ויכולים להיכנס לגינס ב"איך מגדלים שלושים ילדים עם אלף שקל בחודש ומשתדלים לא לשכוח אף אחד מהם בטיול בסחנה". גם זה הישג.

בימים אלה מתנהל מאבק בין העובדים ברשות השידור לבין ההנהלה על הכנסת שעון נוכחות. העובדים אינם מוכנים להכנסתו. זה לא השעון שמפריע להם אלא הנוכחות.

עובדי הרשות הפכו לשם נרדף לנוכחים נפקדים במקום עבודתם. חלקם מגיעים לביקור מדי פעם, בעיקר ביום שמחלקים משכורת, חלקם נמצאים באיי סיישל. כל תקופה נזכרים בעובד רשות שמצוי כבר שנים בביתו, כשהפעם האחרונה שהוא ממש עבד היתה כשהקליט את יעקב מרידור מספר על נורה שתאיר את כל רמת גן. הוא עדיין משוכנע שיש כזאת.

שעון נוכחות, ממש כמו הנורה ההיא, ישפוך אור על תצורות עבודה שהעולם המודרני לא מכיר. יש שעובדים רק שעות נוספות. יש שעובדים למעלה מ-24 שעות ביממה. שעון נוכחות סטנדרטי לא יכול להכיל את גמישות השעות של עובדי הרשות. אצלם לא כל הימים שווים ולא כל השעות שוות. כדי לחשב את נוכחותם של עובדי הרשות, צריך להמציא את השעון מחדש.

לרפי אדר – האם זה נכון שמה שאייל שני עושה לעגבנייה, אתה עשית לעוזרת הפקה?

לחכי"ת רונית תירוש – אם הגעת למצב שאת מראיינת את מורן אטיאס ושואלת אותה איך היא מציבה לעצמה אתגרים ומצליחה לעמוד בהם, אולי תציבי לעצמך אתגר ותיעלמי.

לדניאל עוקב – אם זה נכון שאתה לא פסיכופט ורצחת רק כדי להיפטר מבעיה, אז תכל'ס - היה שווה לנו.

למרק צוקרברג – התחלת כיהודי נאבעך שאין לו אף חבר ואז המצאת את הפייסבוק והפכת את כולנו לכאלה. באמת תודה.

למורה שתפוצה ב 200 אלף שקל כי תלמידים הציבו פח אשפה שייפול עליה ברגע שתיכנס לכיתה – לפחות תודי שזה מצחיק.

לאובמה – אמרנו לך אל תתעסק איתנו.