האחרון לציון: על יסמין לוי, הרב עובדיה יוסף והסינגל החדש של זהבה בן

שנים של עבודה קשה עלולות לרדת לטמיון בהבל פה. יסמין לוי הנפלאה מקדישה כמעט את כל הקריירה שלה כדי לשחזר את הקשר העמוק בין יהדות ספרד לעולם הערבי. באלבומה "Sentir" שיצא בגרסא מחודשת הכוללת תוספות ובהן עיבוד של קיפר (מארק אלרידג') לשיר "Me Voy", לוי מנסה בעצם להחיות קשר עתיק יומין, שלא נפרם גם אחרי גירוש ספרד. שם, במחוז אנדלוסיה שבדרום המדינה, ישבו ביחד, זה לצד זה, יהודים וערבים וכתבו שירים. לא סתם שירים, תפילות.

עד כדי כך הם התערבבו ביחד שהיום קשה באמת לדעת מי כתב מה. כלומר, יש מצב הגיוני לגמרי, ששירי התפילה שלנו בבית הכנסת, נכתבו על ידי ערבים. לגמרי. לפני כחודשיים, הפיקה התזמורת האנדלוסית אשדוד, קונצרט "סליחות" ובמהלך החזרות פגשתי את הפייטן חיים לוק. הוא עבר על אחד הטקסטים וכששאלתי אותו, מי כתב את המילים, הוא ענה לי בפירוש, שאי אפשר לדעת. מכיוון שמקורו של הטקסט הוא מאנדלוסיה, סביר להניח שהשיר נכתב על ידי יהודים וערבים ביחד.

מהמקום הזה פועלת יסמין לוי והיא מנסה תמיד להזכיר את המורשת העמוקה והנפלאה הזאת. לאחר מכן הגיע גירוש ספרד והיהודים מצאו מקלט במדינות ערב, מוסלמיות, בעיקר טורקיה. אז, הערבים היו שם בשבילנו. היהודים במדינות ערב חיו בשגשוג ובלי שום פחד. בלי שואה, בלי רדיפות ובלי פוגרומים. עד היום, מספרים זקני השבט על חיי רווחה איכותיים במדינות ערב. את זה יסמין לוי לא שוכחת, בניגוד לרב עובדיה יוסף.

באחרונה, הרב עובדיה עושה רושם של מי שיורק לבאר ממנה שתה הוא בעצמו והעדה הספרדית שהוא אחד מרבניה הראשיים, אם לא האישיות התורנית החשובה ביותר. במקום שהאיש הזה, שזוכה לכבוד רב בעולם הערבי, ינצל את מעמדו להחזרת עטרה ליושנה, הוא יורק אש לעבר פלסטינים וערבים בכל הזדמנות, באחרונה על ידי הקביעה שאין למכור דירות לערבים. במקום שהרבנות הספרדית בישראל תהיה מקור של תקווה אמיתית לשלום, בוחר הרב עובדיה יוסף ללכת על פוליטיקה זולה ויוצר מלחמה נוספת מיותרת.

תמיד הערכתי את הרב עובדיה וראיתי בו סוג של רמב"ם עכשווי, בגלל תפקידו כאב בית דין במצרים, בדומה לגאון שהותיר גם הוא חותם ענק במדינה. בנימה אישית, כשהייתי תלמיד ישיבה בבני ברק, קיבלתי את אחד מספריו של הרב עובדיה עם חתימת ידו והתרגשתי. אך במקום המנהיג ספרדי שייקח את המושכות בישראל לו ייחלתי, קיבלנו רב שמתעלם מהכללים "חכמים, היזהרו בדבריכם" ו"שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו". בעצם כך, הרב עובדיה מבטל את עבודת הקודש שעושה יסמין לוי, כמון גם את שירי הקודש שאנחנו שרים בבית הכנסת ובמועדים אחרים, בהם: "אדון הסליחות", "גואל יבוא" ועוד. יסמין לוי, העדיפה ללכת בדרך אחרת. דרך החוכמה הספרדית, דרך המוזיקה.

*ירון כהן - "מזמור לאסף":

בתחילת העשור, ירון כהן היה ההבטחה הגדולה של הז'אנר המסתלסל. אחרי שיצר לאייל גולן את "צליל מיתר" ושר עם שלומי שבת את "האשה של חיי", הציפייה היתה לטרובדור משמעותי בסדר גודל של עמיר בניון. לאחר מכן יצא אלבומו המאכזב שהלך על השטאנץ החפלתי והבנאלי שממנו בלט השיר "חולה עלייך". בשנים שחלפו הוא די נעלם באופן מוזר מהנוף. עכשיו הוא חוזר עם סינגל מאוד מעניין בשם "מזמור לאסף". את השיר כתב אסי דיין והלחין כהן עצמו. דיין אפילו מקריא את הטקסט במהלך השיר ועוזר ליצירת שיר של ימי זכרון, במובן הטוב של המושג. זה יכול להוביל את כהן למקום של זמר/יוצר משמעותי, רק אם מאחוריו תהיה הפקה חכמה שתבין את המוצר ולא תניח אותו על אותו מדף עם ליאור נרקיס וקובי פרץ.

*זהבה בן - "שמע בני":

שיר טוב, בדומה לבחורה יפה, אפשר לקלוט בכל מצב. בלי קשר לעיבוד, ההפקה המוזיקלית או הביצוע. האלמנטים האלו הם בעצם הבגדים שיושבים על הגוף ואם הוא יפה, יש להם אפקטיביות. זהבה בן הוציאה את "שמע בני", חידוש לשירו של הזמר החרדי יניב בן משיח. בניגוד להפקה של בן משיח, זהבה הלכה על הביצוע הכי פשוט והכי מינימליסטי שיש והתוצאה מרטיטה. בן מרגשת עד דמעות ובהאזנות חוזרות, אפשר להגיד שהביצוע הוא לא פחות ממדהים. מה שמוכיח שוב, ששיר טוב, כמו בחורה, הוא יפה גם בלי בגדים מפוארים. אפילו יותר.

*נתנאל - "לומר את זה פשוט":

הוא חוזר ובגדול. נתנאל, זמר הנשמה המשובח, שולף סינגל חדש בשם "לומר את זה פשוט" ומזכיר לנו שוב עד כמה הוא חסר בנוף העכשווי. "לומר את זה פשוט" הוא שיר חורפי שמתאים גם לאווירת ה"כאילו סתיו" שעוברת עלינו. בשיר עצמו, שכתב יוסי גיספן ללחן של עדי לאון, חסרה קצת אסליות ואת החור הזה ממלא המפיק המוזיקלי תמיר צור עם עיבוד מעולה. נתנאל חייב להמשיך ללעוס בכיוון הזה ובסופו של דבר הוא יתעכל.