שלמה ארצי נחשב לזמר הישראלי מכולם, עם 40 שנות קריירה מצליחה, עשרות להיטים ואלפי מעריצים. השאלה היא לא האם מגיע לו, אלא איך זה שזה לא קרה עד עכשיו
רמי פורטיס יותר מ-30 שנים אחרי שהמציא את ה-Pאנק הישראלי, פרס ישראל ל"משוגע" תהיה סגירת מעגל ראויה והוקרת תודה לאחת הסיבות הכי טובות להיות ישראלים
ברי סחרוף הנסיך הנצחי של הרוק הישראלי הגדיר מחדש את המרחב שבין רוקנרול מלוכלך לסוגה עילית, עם נגיעות אלקטרוניות, ים-תיכוניות, יהודיות ותמיד איכותיות. פרס ישראל לסחרוף יחזיר את הרלוונטיות והאמון במוסד הבדרך כלל יבש הזה
חוה אלברשטיין בדומה לארצי, קצת מביך שהפרס היוקרתי ביותר לא ניתן לזמרת הגדולה מכולם, חלוצה אמיתית שהעלתה מופע יחיד בצוותא כשלא הרבה זמרות זכו לעשות כן
אביהו מדינה אין זמן מתאים יותר להעניק פרס ישראל לאביהו מדינה. היום, כשהמוזיקה המסתלסלת כבר הוכיחה את הדומיננטיות שלה בארץ, כשחזונו בעצם קורם עור וגידים, הגיע הזמן להגיד לו: צדקת
יהודה פוליקר מה שהיה צריך לקרות מיד כש"אפר ואבק" יצא צריך לצאת לפועל עכשיו, כל עוד פוליקר מוציא אלבומים טובים כמו "אהבה על תנאי" האחרון. הענקת הפרס לדמות אצילית ונקייה יחסית כפוליקר תכבד את המעמד ואם הוא ישיר את "חלון לים התיכון" בטקס, אולי עוד יש סיכוי שמישהו יצפה
דקלון הרבה לפני שנסיכי הסלסולים של היום חלמו על היכל התרבות, עשה את זה יוסף לוי, הלא הוא דקלון. הזמר הכל כך מקסים הזה, שזכה לכינויו בגלל גופו הצנום, מביא את הגישה שהכי מאפיינת את המוזיקה המסתלסלת: שילוב של בית הכנסת עם במת מועדונים ואירועים משפחתיים. פרס ישראל
אוהד פישוף עם כל הכבוד לגוורדיה הוותיקה, סולן נושאי המגבעת לשעבר הוא גם אמן רב-תחומי מבריק אבל גם מוזיקאי חשוב, שנתן להרבה צעירים ישראלים סיבה להאמין שמשהו טוב יכול לצאת מהשילוב בין דיסטורשן, עברית וירושלים
קורין אלאל אלאל היא סמל מצוין להשתלבות שהמוזיקה מאפשרת ל"אחר" בישראל הקשוחה והדוקרנית. אבל מבלי להיות על תקן אישה, מהגרת ולסבית, סך כל יצירותיה של אלאל מגלה קאנון מרשים למדי ושילוב בין להיטים לשירי איכות שחשוב שגם הממסד יידע להעריך
יהודה קיסר אם לא עכשיו, אי מתי? האיש, הגיטרה והכובע מזוהה עם הצליל הישראלי לא פחות מגדולי היוצרים ולמרות שהוא "כולו" גיטריסט. קיסר שידרג את צליל הגיטרה שהמציא אריס סאן והפך אותו לקול שבלעדיו אי אפשר לדמיין חלק גדול מהקלסיקות הישראליות. "סוד המזלות", למשל
שלום חנוך מאחר ואריק איינשטיין ממילא יסרב לקבל את הפרס, ראוי להעניקו לשותפו הבכיר להולדת הרוק הישראלי, שקצרה היריעה מלפרט את פועלו בלהיטים, שירי מחאה ובלדות אהבה שרק הוא יכול לכתוב
אהוד בנאי בסופו של דבר, בנאי הוא הקונסנזוס הישראלי: בין דתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים, האיש שמדבר קודש וחול באותה הלשון ובאותו הצליל, מימי "ערבב את הטיח" ועד "ענה לי". בנאי, בצניעות האופיינית לו, יעניק לפרס את המכובדות שהוא כה זקוק לה
פיקוד העורף
