"הוא החיה את המתים": דודו בוסי על עמוס לביא

דודו בוסי קיבל אמש (שלישי) את הבשורה על מותו של עמוס לביא בבר. בשנים האחרונות, היו השניים נפגשים מדי יום בקפה תמר בתל אביב ולכן לא היסס בוסי ומיד יצא לבית החולים כדי להיות עם המשפחה ברגעיה הקשים ביותר.

"אנחנו פה בבית החולים", הוא אמר בשיחה נרגשת עם וואלה! תרבות שעה קלה לאחר שהגיע לאיכילוב, "המשפחה והחברים, כולם עצובים מאוד. זו אבידה גדולה. עמוס היה אדם עם כריזמה בלתי נתפסת, כזו שלא פוגשים בדרך כלל. איש עם שמחת חיים מדבקת, אדם שהעיר והפיח רוח חיים בבית הקפה. למעשה, הוא החיה את המתים – כי הרי מתו בקפה הזה לא מעט, אחרי הכל המקום מאוד ותיק".

"הכרתי אותו בקפה לפני שמונה שנים", המשיך בוסי וסיפר. "ישבנו לאותו שולחן והחברות נוצרה באותה פשטות שהיתה כל כך אופיינית לו. מאז, הוא היה עבורי חבר לשולחן בקפה. מדי יום ישבנו ביחד וממש קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. כל מה שאני יכול לומר זה שמזל שזה היה קצר ושהוא לא סבל הרבה".

"התכונה שהכי ייחדה את עמוס", ספד לו בוסי, "זו האהבה שלו לילדים שלו. הוא אהב את ארבעת ילדיו מארבע נשותיו כמו שלא אהב שום דבר אחר. זה מה שהחזיק אותו והצמיד אותו לקרקע. הילדים היו האהבה הכי גדולה שלו. הם פה מולי עכשיו בבית החולים, אני רואה אותם אבל הם לא שומעים אותי, ואני לא עומד בזה. זו זכות גדולה שנפלה בחלקם – אבא כזה, וזו היתה זכות גדולה עבורו – ילדים כאלה".

לדבריו, לביא היה מאוד גאה בשלושת פרסי אופיר שקיבל ובעבודתו בקולנוע. "עמוס היה שחקן קולנוע מעולה, יחיד במינו. כך הוא היה רוצה שיזכרו אותו. מבחינה תרבותית אני חושב שיזכרו אותו בראש ובראשונה כשחקן טוטאלי וכאדם טוטאלי. הוא חי את חיים, נשך אותם, בעט אותם, ניצל כל רגע. בנימה אישית אני יכול לומר שכל אחד שיחיה חיים אינטנסיביים כאלה, גם אם לא עד גיל 90 אלא עד גיל 57 כמו עמוס, צריך לחתום עליהם. אני הייתי חותם עכשיו על חיים כמו שהיו לעמוס".