קשה להחליט ממי אנחנו מוקסמים יותר ב"היפה והחנון", שחזרה אמש (שלישי) לעונה שנייה בערוץ 10 מהבנים או מהבנות. המשיכה ל?בנות היא כמובן בלתי נמנעת, כשברור שנתוניהן הגופניים (לפחות של חלקן) מצליחים לחפות על כל שאר מגבלותיהן, ובפרט השכליות. הנטייה האנושית, בעיקר של זכרים, היא לסלוח לנשים יפות על תמימותן ובורותן, אפילו לקבל את זה בטבעיות ובהשלמה. אי אפשר באמת לכעוס עליהן או לסלוד מהן, גם לנוכח העילגות וחוסר הידע יוצאי הדופן שלהן. הכל נשכח, הכל הופך לזניח, ובסופו של דבר הן מקסימות, ואנחנו מוקסמים, וככה עובד העולם. אולי אלו לא בחורות להביא לאמא, אבל אבא ודאי יבין ללבנו.
אבל מי שחשב שהבנות הן גולת הכותרות, גילה שהבנים מצליחים לסחוט רגשות לא פחות חזקים. אם המבט על הנשים נעשה בעיניים מהופנטות, הרי שהגברים כבר גוררים חמלה והזדהות. כולנו קצת חנונים, כולנו סובלים מקשיים חברתיים, כולנו מגמגמים מול בחורות יפות, והלב נכמר לנוכח 11 גברים עם מוגבלויות חברתיות שכאלה, שמבין שלל התארים שמאפיינים אותם, הפשטני ביותר מביניהם הוא "חנון". גם הצופה הממוצע נתקל לעתים נדירות בכאלו טיפוסים ייחודיים גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה מנטלית כך שניתן רק לדמיין את רמת התדהמה שהם מעוררים אצל הבנות הללו, אלה שעולמן התרבותי נע בין ד"ר קליין לקניון אשדוד.
המפגש הראשוני בין היפות לחנונים יצר סצינה טלוויזיונית שמעוררת התרגשות בכל אדם בעל סקרנות ואהבה למין האנושי. בעודן יושבות בביקיני על שפת הבריכה, שזופות וממורקות, מתענגות על החיים, הן נתקלות ב"יצורים מפלנטה אחרת", מיקום מקביל. אי אפשר שלא להזדהות עם מבטי התמיהה של הבנות, אי אפשר שלא להזדהות עם המבוכה של הבנים, זו התנגשות תרבותית אמיתית. הדינמיקה המוזרה שמתפתחת ביניהם לא רק מייצרת הנאה פשוטה וטהורה, היא גם תקווה לעולם טוב יותר, עולם בו גר זאב עם כבש, עולם בו חנונים הם מצרך מבוקש וטרנד לוהט.
לאלכס, למשל, יש את כל האיכויות להפוך לכוכב תרבות (לפחות כמו וויליאם האנג מ"אמריקן איידול" או הנער מ"מלחמת הכוכבים" ביוטיוב), ולו רק בזכות האותנטיות שלו וחוסר המודעות. סביר להניח שהוא הולבש על ידי ההפקה, אך החולצה המכופתרת עם הפפיון בשילוב עם התסרוקת סטייל פוינדקסטר מ"נקמת המרובעים" עוד יהפכו אותו לאייקון אופנה. מרוב שמהותו מנוגדת לקודים החברתיים המוכרים, הוא כבר לא סתם עוד היפסטר, הוא פשוט קו?ל. ומה נגיד על תולעת הספרים אלון, בתול בן 27, שגמגם בקול חלוש בעודו מנסה להזמין בחורה להופעה של להקת השובבים? אין מה להגיד, רק לחבק אותו. ומה עם אור, שבאמצעות נתונים סטטיסטיים מחשב מה הסיכויים שיחבבו אותו? רק לאחל שאלוהים יעזור לו, לקוות שפרק המייק-אובר יגיע במהרה, ולהמשיך לעקוב בעניין.
הבנות ילדותיות ומנותקות, הבנים מבוהלים וחרדתיים, ובסוף הפרק כבר כולם היו בניי. הדאגה להם היא כמו לתינוקות, כמו ליצורים תמימים ולקורבנות של נסיבות חייהם. כמובן שכל המשתתפים מודעים לז'אנר (חלק מהבנות נהנות להקצין את טיפשותן על מנת למשוך תשומת לב, הבנים מתגאים באומללותם החברתית כדי לזכות באמפתיה), אבל הציפייה של הצופה היא לא לאמת, אלא למוצר קליל, כובש וסוחט רגשות. סצינת ההדחה כבר היתה קורעת לב, עם הפרידה המצערת מהצמד החביב תמר ואלעד. חבל שצריך להיפרד, חבל שלא כולם יכולים להמשיך לגור יחד בווילה בהרמוניה.
בסופו של דבר, העובדה שמדובר בעונה השנייה של התוכנית היא הקלה גדולה. עכשיו כבר אין טעם להזדעק לנוכח רמתה הנמוכה או לצאת כנגד ההשפעות התרבותיות שלה. בשלב הזה כבר הכל ידוע מראש, אין יומרות, אין צורך לצקצק ולבקר. כל שנותר זה פשוט להתמסר ל-22 הדמויות שמדגדגות את הקצוות החברתיים, להיחשף למציאות אלטרנטיבית (גם אם רובה הגדול מבוים), ולהתענג מטראש טלוויזיוני בלי ייסורי מצפון.
ויש גם תקווה. לפני מספר שנים נתקלתי במקרה במועדון לילה ב"חנונים" מהעונה הראשונה, ובאותו לילה לפחות, במהלך אותם רגעי תהילה קצרים, הם נראו כמו מסמרי הערב וכוכבי המסיבה, והיו מוקפים אנשים ונהנו מעניין ומתשומת לב. אם בשבועות הקרובים יזדמן גם לאלכס, לברברבאום ולשאר החבר'ה לזכות ברגעי עונג ובמעט מגע נשי, הרי שכל הפרויקט היה שווה את זה.