הבורגנית: ראיון עם אפרת בן צור

מתישהו, הבינה אפרת בן צור שקשה לה לחזור לכתוב. היא אמנם לא הפסיקה לשיר ולהופיע - לרוב במופע המצוין שלה עם קרני פוסטל - והיא כמובן לא הפסיקה לשחק בתיאטרון ובטלוויזיה. אבל הכתיבה שלה בעברית, זו שהפכה אותה למראה מיוחד בנוף המוזיקלי הישראלי החל מ"צוללת" המצוין, נעלמה. "לא כתבתי כבר הרבה זמן", היא מודה בראיון לוואלה! תרבות, לקראת העלאת ההופעה החדשה שלה, המורכבת משירי אמילי דיקנסון באנגלית בלבד. "המופע החדש הוא גם תשובה לחלק היצירתי הרדום שבי מבחינת טקסטים. זה לא אומר שאני לא מקווה שהוא יתעורר, אבל הפרויקט הזה הוא סוג של גשר".

"השנה האחרונה בחיים שלי היתה מלאת שינויים. בשנה האחרונה אני אמא וכאילו עוד לא מצאתי את הזמן בשנה הזו לחזור למקום שבו אני מרגישה נוח עם הטקסט. אני גם מסוג האנשים שברגע שהוא מתחיל פרויקט ולא מסיים אותו, אין אפשרות להמשיך הלאה. אבל אני חייבת לומר שאני לא מרגישה שכתיבת טקסטים היא הדבר המרכזי אצלי – אני כן כותבת מילים ומיד מוסיפה להם מוזיקה, הקשר הזה חייב להיות".

"משהו בעולם הפנימי שלי השתנה וכאילו עוד לא מצאתי, אולי עוד לא ניסיתי מספיק, להיות נינוחה במקום של הכתיבה. אני מאמינה שאני אחזור לשם".

אז בינתיים, בזמן שבן צור מחפשת את עצמה, היא פנתה לעולם של דיקנסון. הכל התחיל מספר מתורגם דווקא של שירתה, שהדליק את בן צור כבר לפני כמה שנים. עם הזמן התגלגל הרעיון של להלחין את השירים ובסופו של דבר נפל הפור – בן צור תעשה מה שגם במוזיקה האמריקאית והאנגלית לא נהוג לעשות – להלחין שירי משוררים בשפה הזו. "הבנתי שבעוד שבארץ זה נורא מקובל, בעולם זה לא כל כך", אומרת בן צור. "נכון ששפת השירה היא קשה, אבל רוב הטקסטים שאני לקחתי הם טקסטים שהיו לי מובנים והאנגלית שלי בסדר, היא לא שפת אם, תאמין לי".

"קודם כל, אמילי היא משוררת ענקית שיש לה דרך להיכנס לניואנסים של הניואנסים של הדבר שבחיים לא היית חושב לכתוב עליו, למרות שהוא הכי ברור. זה מגיע לרמות כל כך אינטימיות, שזה מרגש. יכול להיות גם שאני לא מספיק מבינה את עומק השפה האנגלית, כך שאני בעצם מרשה לעצמי יותר".

"כן. שמעתי שיר של דיקנסון בביצוע של קרלה ברוני וחשבתי לעצמי – היא אשת נשיא צרפת, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, גם דבר נישתי שכזה. אצלי, אני חושבת שהגיע הזמן שאתן לעצמי רשות לעשות דברים כאלו. אני מרגישה עכשיו כאילו לבשתי בגד חגיגי לאירוע מיוחד".

"תראה, זה לא שאני אומרת 'וואו, אני חייבת לעשות אלבום לחו"ל', אבל אני כן חושבת שכשהאלבום ייצא, הוא צריך לצאת החוצה לעולם כי דיקנסון היא שם מוכר. בכל זאת, זה דיסק באנגלית שהוא מולחן טוב, אני חושבת".

מבלי לשים לב, בין המופע החדש ("I'm Expecting You") לאלבום הבכורה ההוא, "צוללת", עבר כמעט עשור, עשור שבו בן צור מיצבה את עצמה כמותג איכותי בתפקידים שבחרה בטלוויזיה ובתיאטרון וכמובן במוזיקה. עם זאת, גם היא יודעת שהיא יכולה להספיק יותר משני אלבומי אולפן: "אני מרגישה שעבר הרבה זמן מאז 'צוללת'", היא אומרת. "אני חושבת שיכולתי להצליח הרבה יותר בקטע של קשר עם הקהל, במובן של יותר רוכשי דיסקים או יותר מאזינים. מהבחינה הזאת, בוודאי שיכולתי יותר. אבל אני מאד אוהבת את מה שאני עושה ואני מרגישה שאני במקום טוב. אני גם מבינה את המרחב שבו אני פועלת, בטח שהייתי רוצה יותר – הייתי רוצה להופיע יותר, לעבוד בקצב יותר גבוה וכן להגיע ליותר קהל. אבל אני גם לא חושבת שזה דווקא בגלל שהחומר הוא מסוג מסוים, זה תלוי יותר מדברים – דברים שמסביב לחומר. אני למשל, לא טובה בלתחזק את עצמי באינטרנט".

"ברור שהכל מתחיל קודם כל באמן עצמו – אני לא יודעת להגיד, אבל יש לי את העולם שלי ואת העולם שבו אני עובדת וזה נוח. בעצם, אני לא יודעת אם זה נוח. היה יותר נוח להיות גם וגם".