מיליון שנה קודם לכן

בערך מיליון שנה קודם לכן היה שלומבאזאר ניט-פייסל מלאך צעיר ומבטיח. הוא עבר בהצטיינות את כל מסלול הכשרת המלאך, גידל כנפיים לתפארת והתנדב בכל יום שמיני באגודת "מלאכים אנונימיים". פטרונו, בוימוואלד מיק-אסאד שהיה באותה העת ראש מחלקת "עננות חלקית וגרמי השמיים", ייעד את הרך המכונף להיות יורשו והפך אותו לעוזרו האישי.

כל ערב, כשהשמש הייתה שוקעת ורק עננים מעטים היו משייטים בשמיים, היו השניים מתיישבים על מרפסת המשרד האפרפר שבקומה המיליון וארבע בבניין שש נקודה שבע ומתרגעים להם על כוס מרטיני יבש. "ראה את העננים הללו", היה מכריז בקולו הרועם בוימוואלד מיק-אסאד ומרים את כוסו באוויר, "יום אחד בני, כולם יהיו שלך... טוב לא ממש שלך אבל... שיהיה". כמאתיים אלף שנה לאחר מכן גרם שלומבאזאר ניט-פייסל למה שנקראת עד היום במשרד הפשלות וחוסר זהירות משווע: "אם כל הפשלות... אבל באמת!" וסולק בבושת פנים ממחלקתו.

את פרטי המקרה יפרסמו כשיוסר החסיון הביטחוני בעוד אין סוף פחות שלוש מאות ושש שנים בהנחה שלא ייפול על ספירת העומר. השמועה, לעומת זאת, אומרת כי לאחר משמרת לילה רוויית מרטיני התעורר העלם הצעיר ומסביב לכדור הארץ סב לו רק ירח אחד, וכך הופרה ההבטחה הגדולה ששמה שלומבאזאר ניט-פייסל ברגע אחד של חוסר זהירות.

לאחר כמה מאות שנים של צפייה בטלוויזיה, אכילת פיצה וחיסול חסכונותיו ,החל שלומבאזאר לנדוד בין עבודה מזדמנת אחת לשנייה. במשרד ה"שטויות ודברים לא חשובים" הוא הועסק כעוזר המלאך האחראי על פתקאות כיתה שנשכחו להיכתב. במחלקת "טרוריסטים, פמיניסטיות ושליטה בכעסים" עבד כשולייה לסגן הפקיד לענייני סידור המחזור החודשי. הוא היה תת-שמאי לנמלים נדרכות במשרד ה"דברים מתים שקטנים מסנטימטר" ובמשך כמה אלפי שנים במחלקת "עומדים להיוולד? האח!" הקריא לכל עו?בר שעמד לפני הרגע הגדול את המשפט "זכותך לצאת וזכותך לא לצאת, האם הבנת?".

הייתה זו שעת ערב והירח יצא במלוא הדרו אל השמיים המכחילים. שלומבאזאר הסיט את וילונות חדרו והשאיר את "החרא החיוור המחוצ'קן" (כך היה קורא לו ביחידות) בחוץ. היום פוטר מעבודתו לאחר שהקריא לשלוש מאות אלף עוברים גרמניים את המשפט: "אתם הכי טובים, לכל השאר מגיע למות ואני מקווה שהם יישרפו בגיהנום!" (בטון של סמואל ל. ג'קסון), כך שהלילה הזה לא טמן בחובו שום דבר אופטימי מלבד חיפוש עבודה חדשה ואלו כבר החלו להיגמר.

הוא התהלך בחדרו אנה ואנה כשללא התרעה צץ במוחו רעיון מבריק. לאחר כמה שניות הבין שהרעיון לא מבריק כלל ומוחו כנראה זקוק לכמה כוסות מרטיני יבש בדחיפות. הוא הלך למטבח אך בדרכו עמדה לו על הרצפה כוס המרטיני הריקה מליל אמש, וכך תוך כדי סלטה משולשת באוויר הרהר ברעיון אחר שעתיד לשנות את חייו.

הוא לא בזבז זמן והתחיל לשרטט. יד ימין שירבטה עשרות דוגמאות על נייר הקלף הלבן, יד שמאל הייתה מונפת גבוה באוויר, קפוצה לאגרוף בתנועת ניצחון, והיד האמצעית (שרק מעטים יודעים על קיומה אצל המלאכים כיוון שהם משתמשים בה רק במקרים קיצוניים ביותר) גירדה בפדחתו.

דפים עמוסים תרשימים, מידות והערות ביניים עפו בחדר. כמה חורים? שאל את עצמו שלומבאזאר וענה בביטחון – שניים עשר, לזכר שניים עשר הדיברות! גובה נמוך? לא, מה פתאום! שיתאימו גם למשטחי העננים הטובעניים ביותר אך הן יהיו רכות וגמישות כדי שיתאימו לדילוגי זמן ומקום שבהם הנחיתה קשה והנזק לברכיים עצום.

עפרונו של שלומבאזאר התיז ניצוצות כששרטט דגמים בצבעים שונים ומשונים. כחולות עם כוכבים לבנים למלאכים ממשרדי השמיים; שחורות עם להבה כתומה למלאכים ממשרדי השאול; אדומות עם סוליה שחורה למשימות מיוחדות וורודות עם נצנצים לטנג'רין ביק-וואפה שבה היה מאוהב כבר כמה מאות שנים. בקיצור – הוא המציא את האולסטארס.

היום זה נראה מובן מאליו. אם אתה רואה מלאך הוא תמיד נעול בנעלי אולסטארס, אנשים חושבים שזה בא עם הכנפיים והזקן הלבן אך לא תמיד זה היה כך. המצאתו הגאונית של שלומבאזאר הפכה ללהיט תוך ימים ספורים ושינתה את העולם של מעלה לעד.

כל מלאך קנה לעצמו את הנעליים הנוחות והאופנתיות ותוך כמה חודשים לא נראה אחד שלא היה לו זוג. לאחר שנה הפכו הנעליים לחלק מהמדים הייצוגיים של כל משרדי המלאכים ונעילתם עוגנה בחוק ה"כפות רגליים – עידכונים לשנת 088995-9 מאת וורנדקורץ חייק-מלכישוע".

שלומבאזאר כמובן הפך להיות מיליונר, הוא עבר לאחוזה ענקית באחד האזורים היוקרתיים ביותר ברקיע, קנה לעצמו ענן משובח מעל לונדון (שתי דקות נסיעה מהבית) ובזמנו החופשי גידל בו שדה גשם מפואר. גדולי המלאכים ובעלי ההשפעה היו מתכנסים אצלו כל יום שמיני למסיבת הקוקטייל הידועה שהפכה במהרה למקום בו התקבלו כל ההחלטות החשובות (ההצבעה האם להיטלר יהיה שפם נערכה בסמוך לברביקיו ונסתיימה בפשרה).

שנים עברו ואט אט מאס מלאכנו בחיי הזוהר והבטלה, כל המשרדים היוקרתיים ביותר חיזרו אחרי שירותיו אך כיאה לאופיו הצנוע החליט להתחיל לעבוד במשרד ה"ספרים ושאר המילים הכתובות", הרחק מן ההמולה התקשורתית.