פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חדש על המסך

      הארי פוטר יוצא לסיבוב פרידה, לירז צ'רכי ודנזל וושינגטון יוצאים להציל את אמריקה, וכולם נפגשים מהשבוע על המסך הגדול עם דרמה בריטית פמיניסטית

      הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 1

      יהיו שיגידו שזה מסיבות אמנותיות ויהיו שיגידו שזה מסיבות כלכליות גרידא, אבל דבר אחד בטוח: מפיקי "הארי פוטר", סדרת הסרטים המצליחה בהיסטוריה, החליטו לחלק את העיבוד לספר השביעי והאחרון של ג'יי.קיי רולינג לשניים: החלק הראשון שבהם מגיע למסכים עתה, והשני יתגלגל לאקרנים ביולי 2011. אז בינתיים נסתפק ב"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 1", שמתגלה כאפל, בוגר ופעלתני יותר מששת הסרטים שקדמו לו. הפעם הארי, רון והרמוני יוצאים להשלים את עבודתו של דמבלדור ולהשמיד את אדון האופל, ולשם כך דולקים בעקבות ההורוקרוקסים שנותרו. חסידי הארי פוטר לא צריכים הסברים למשפט הזה. לכל השאר יש עוד הרבה מה ללמוד.

      מן הביקורות: אף שהסרט יוצא בו זמנית בישראל ובעולם, בכל זאת כבר התפרסמו עליו ביקורות רבות, ואי אפשר לומר כי נרשמה תמימות דעים ביחס אליו. וכך, ניו יורק מגזין קבע כי הוא זוחל במשך שעתיים וחצי, אבל לא מעניק לצופים שום תגמול, וטיים אאוט לונדון ציין שזהו הפרק הכי פחות מספק בתולדות הסדרה. לעומת זאת, ניו יורק דיילי ניוז כתב שהסרט משכיל להיות גם עצוב, גם אמיתי וגם חזק, והדיילי אקספרס והדיילי מייל סברו כי זהו הסיום המרשים ביותר שסדרת הסרטים יכלה לאחל לעצמה.

      ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 82, מטא קריטיק – 70.

      במאי: דיוויד ייטס. שחקנים: דניאל רדקליף, אמה ווטסון, רופרט גרינט, הלנה בונהם קרטר (150 דקות).

      משחק הוגן

      המעורבות העכשוווית של הצבא האמריקאי במזרח התיכון סיפקה סיפורים רבים וגם סרטים לא מעטים על פיהם, וזוהי דוגמה נוספת לכך: הפעם, אנו מתלווים לבני הזוג ולרי פלאם ווילסון וג'ו ווילסון (נעמי ווטס ושון פן). היא היתה סוכנת ביון פעילה, הוא היה דיפלומט לשעבר, ושניהם העזו לחשוף כי הפלישה לעיראק התבססה על שקרים. העונש על כך לא איחר לבוא: ממשל בוש יצא למסע השמצות והכפשות נגדם, מה שאילץ את השניים להשיב מלחמה שערה, למען עתידה של אמריקה ולמען עתיד הזוגיות שלהם. בתפקיד משנה: לירז צ'רכי הישראלית כרופאה עיראקית.

      מן הביקורות: התקשורת האמריקאית התעניינה בעיקר באספקט האקטואלי של הסיפור, והתרשמה פחות מן האיכויות האמנותיות של הסרט. "מלודרמה צורמת ומתנשאת שעושה עוול לנושא", גער הבוסטון גלוב, וניו יורק פוסט אף ציין כי התספורת של שון פן היא הדבר הכי ראוי לציון כאן. ניו יורק טיימס דווקא יצא מגדרו, וכתב כי הסרט מצליח לדון בצורה אפקטיבית, קצבית ומהירה במפגש שבין הספרה הציבורית והפרטית.

      ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 79, מטא קריטיק – 68.

      במאי: דאג לימן. שחקנים: שון פן, נעמי ווטס, לירז צ'רכי (108 דקות)

      לא ניתנת לעצירה

      שנה לאחר "חטיפתה של פלהאם", הבמאי טוני סקוט שוב מאחד כוחות עם שותפו הוותיק, דנזל וושינגטון, והפעם הם עושים זאת בסרט שנראה על פניו כמו גרסה מחודשת ל"ספיד": ההבדל הוא שבמקרה זה, יש לנו עסק עם רכבת משא שמאבדת את הבלמים, מה שעלול לעלות בחיי אדם. היחיד שיכול לעצור את הרכבת חסרת הרסן הוא מהנדס ותיק (וושינגטון), שהופך לגיבור היום דווקא ביום שבו הוא מקבל הודעת פיטורים.

      מן הביקורות: יחסית לסרט שיומרותיו מסחריות, "לא ניתנת לעצירה" נהנה מביקורת טובות. "מלאכת אמן אדירה", הצהיר רוג'ר אברט, שאינו ידוע בחיבתו למותחני פעולה מסוג זה. גם המבקר הנרגן של הוול סטריט ג'ורנל נסחף בהתלהבות, העניק לסרט חמישה כוכבים וקבע כי זהו "קולנוע טהור במובן הקלאסי של המילה". ווילג' וויס היה נלהב פחות וכתב דווקא כי הסרט נראה כמו מיש-מש של פרסומות למשאיות ולבירה.

      ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 85, מטא קריטיק – 69.

      במאי: טוני סקוט. שחקנים: דנזל וושינגטון, כריס פין, רוזריו דוסון (98 דקות).

      איזה מין שוויון

      שנה לאחר "לחנך את ג'ני" המצליח מגיעה דרמה בריטית נוספת העוסקת במאבק הפמיניסטי של שנות השישים. הפעם היא עושה זאת דרך סיפורן של העובדות במפעל פורד במדינה, שפצחו בשביתה כדי להילחם למען שיוויון זכויות, ובכך הובילו למהפכה מגדרית בכל הקשור לתנאי השכר במדינה.

      מן הביקורות: "איזה מין שיוויון" מזכיר את "לחנך את ג'ני" גם במידת ההתלהבות שהוא עורר בתקשורת. הן המבקרים האמריקאים והן עמיתיהם הבריטים טענו כמעט ללא יוצא מן הכלל שהסרט משכיל בו בזמן להציג סיפור היסטורי מעניין ולענג את הקהל. רק באתר סלנט מגזין קילקלו את החגיגה וטענו שהדרמה הזו פשוט לא משכנעת.

      ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 90, מטא קריטיק – 74.

      במאי: נייג'ל קול. שחקנים: סאלי הוקינס, בוב הוסקינס, רוזומונד פיק, מירנדה ריצ'רדסון (113 דקות).