ברוב המקרים, לא קל להיות "הבן של". רק לעתים רחוקות זה מתהפך והאבא נהיה "האבא של", ולעתים עוד יותר רחוקות שני הדורות מצדיקים את פועלם. ג'ון לי הוקר ג'וניור הוא בנו של אגדת הבלוז ג'ון לי הוקר, שאם תרצו למנות על אצבעות יד אחת את הגדולים ביותר בתולדות הבלוז, תהיו חייבים לכלול אותו ביניהם.
ג'ון ג'וניור הצטרף אל אביו להקלטות האולפן בגיל 8, ובגיל 18 כבר היה חלק מזמרי הרקע של להקת הליווי שלו. הלחץ הנפשי תחת הצל המיתי של אביו עשה כנראה את שלו, ועד מהרה הוא הידרדר לאלכוהול וסמים קשים. כשני עשורים וחצי הוא חי באשפתות, עד שלבסוף בעזרת משפחה וחברים הצליח להיגמל. בלוזמן אמיתי. וכך, לאחר ארבעה אלבומים וזכיית גראמי אחת, הגיע אמש (שני) "הבן של" להופעה ברדינג 3 בתל אביב. כל עכברי הבלוז בארץ יצאו מהמחילות, כי מלבד מעט בלוז מקומי במייקס פלייס הם לא זוכים לאירועים שכאלה כל חודש. גם לא כל חודשיים. נסו פעם בכמה שנים.
אל תפספס
להקת החימום שנבחרה למופע היא לא אחרת מסובו, להקת הבית הנפלאה של מועדון המייקס פלייס שפועלת כבר כעשור בארץ (תחשבו איזו התרגשות זו עבורם, זה בערך כמו שאסף אבידן ולהקתו יפתחו לבת של ג'ניס ג'ופלין). ובאמת, הטריו ניגן כאילו ירד הרגע מסירה ששטה בנהר המיסיסיפי. דניאל קריימן שייט עם הסלייד שלו על בר הגיטרה וניחוחות הסאונד של "נורת' מיסיסיפי אולסטארס" ריחפו בחלל ההאנגר.
"סובו" סיימו בזריזות את הסט שלהם, כדי לפנות את הבמה למופע המרכזי. הרכב הנגנים של ג'ון לי הוקר ג'וניור היה בסט קלאסי של בס-תופים-גיטרה-קלידים, אבל אתם יכולים לסמוך על הקלידן שביד ימין דאג לתת סאונד ותפקידים של חטיבת כלי נשיפה שלמה. מבחינה זו, הדבר האמיתי היה קצת חסר.
לאחר שני שירי פתיחה מקפיצים וקריאות "שלום תל אביב", עברה הלהקה לביצוע של שני סטנדרטים ידועים ואהובים, "Dont Answer the Door" ו-"Got My Mojo Working", כשבין לבין ג'ון ג'וניור דאג לספר לנו עד כמה הוא נרגש, עד כמה הוא קיבל עור ברווז ברגע שהוא נחת בישראל. "אני לא אתחיל לדבר אתכם על היסטוריה, אבל אתם הרי יודעים... הכל התחיל פה!" לקול תרועות הקהל זה אפילו הרגיש אמיתי, מכל הלב.
אבל אז הוא המשיך וסיפר לנו שבגלל שכל כך כיף פה, הלהקה החליטה להקליט את המופע, כאן בתל אביב. "כן כן, אז תשירו חזק, כי זה עבור ההקלטה". בהתחשב בכך שהאלבום האחרון שלו נקרא "לייב באיסטנבול", מסתבר כנראה שג'ון ג'וניור החליט להיות שגריר של פיוס ולהוציא אלבום "לייב בתל אביב". עוד נראה.
כמה מילות הקדשה ואהבה לאבא וביצוע שני שירים שלו היוו בערך את שיא הערב, כי לאחר מכן עברנו למופע בידור בהנחייתו הצמודה של ג'ון ג'וניור. בנות ישראל נקראו לבמה באופן מאורגן כדי שיוכל לבחון את כישרון הריקוד הסקסי שלהן ולבחור לבסוף את המנצחת. או במילותיו של המנחה: "פאנקי בוטי קונטסט".
זה היה יכול להיות גימיק נחמד אלמלא הוא נמרח באופן מסורבל על פני זמן רב והדיף ניחוחות של סקסיזם לא נעים. הלהקה המשיכה לג'מג'ם ולא לתת סט שירים ראוי עד סוף המופע, וכל זאת כדי לאפשר לג'ון ג'וניור לאלתר הצהרות בלתי פוסקות עד כמה הוא אוהב את תל אביב ואת ארץ הקודש. בסופו של מופע הוא החליט שהוא רוצה לבוא ולגור כאן, ואנחנו נשארנו עם התהייה מה יש בה בתל אביב שכל כך הרבה זרים מחליטים שהיא המקום הכי טוב בעולם לעשות בו אגה-דו-דו.