מה שהילדים אוהבים 93

לפני חצי שנה ממורי האוס שחררו את הקאבר היפיפה הזה ל-"These Days" של ג'קסון בראון (המוכר יותר בגרסה המושלמת של ניקו) אבל איכשהו גיליתי אותו רק עכשיו והוא התאים למצב הרוח שלי באופן מושלם: הפסימיות הלא ברורה, הניסיון להדחיק, הוויתור העצמי. כן, הפכתי לדאונר ואני מאשים את החורף שמסרב להגיע. בכל אופן, הגרסה של ממורי האוס לא מאוד שונה מזו של ניקו - פשוט צריך מדי פעם לרענן קצת את הקלסיקות האלו, בעיקר בשביל שלא נרגיש כמו זונות של נוסטלגיה.

דירהאנטר ולהקות הבת שלה יודעות להעניק אהבה למעריצים שלהם, ואחת לכמה זמן, ברדפורד קוקס - או מישהו אחר מהחבורה הזו - מעלה לבלוג של הלהקה אלבומים שלמים שלה שלא יצאו באופן רשמי. השבוע, יום אחר יום, הגיעו שני אלבומים של אטלס סאונד תחת השם "Bedroom Databank". תורידו את שניהם מהלינקים המצורפים.

אפרופו דיסקים להורדה בחינם, גם ל-Slow Loris יש אחד כזה, שיצא עכשיו, מספר חודשים לאחר האי-פי המצוין "Dream/Vacation". הכיוון של האלבום החדש הוא בדיוק כמו אותו האי-פי - רוקנרול איטי וחולמני שמוציא את הכיף מ"כיף חיים".

שירי הכריסמס מתחילים לעוף אלינו בכמויות מסחררות וזה תמיד מחמם את הלב. פאק, למה לנו אין חגים אסתטיים ושמחים כל כך? חנוכיות, מצות וגבינות זה הכי טוב שיכולנו להמציא? סיריאסלי? מתוך מגוון שירי הכריסטמס שהגיעו לכונן הקשיח שלי השבוע בחרתי את השניים היפים ביותר: דה בוי ליסט לייקלי טו, שלא אוהב את הכריסטמס שלו בלעדיה, וקשה לי שלא להסכים איתו, כי היא משהו משהו; ושיתוף הפעולה של ווייבס ובסט קוסט שהחליט לעזוב את חדר המיטות ולהתכנס מתחת לעץ האשוח.

מכירים את הלהקות האלו ששמעו המון ג'וי דיוויז'ן בילדות ואז הסולן שלהם נשמע בדיוק כמו איאן קרטיס? אז ככה.

מכירים את זה שחצי מהראפרים הבריטים נשמעים כמו רוטס מנובה? אז ככה. רק שבמקרה הנוכחי זה קצת יותר מרשים כי ג'ו גודארד מהוט צ'יפ סיפק רמיקס והקפיץ את השיר באיזה 90 רמות.

מאז האלבום האחרון שלהם דאס רייסיסט לא מפסיקים לעבוד ולהתארח. כשהם הגיחו פתאום על שיר של קיפאווי, שרחוקים מהיפ הופ בערך כמו שרון חולדאי מרחיק את תל אביב מלהיות עיר שכיף לחיות בה. קיפאווי בקטע של אווירתיות כמעט מדורתית שאיכשהו מצליחה להישמע אורבנית, ודאס רייסיסט הם האמינם של האינדי. ביחד יצא קצת מוזר, אבל מגניב ממש.

הבום! של השבוע הוא "Pink Friday", אלבום הבכורה של ניקי מינאז' שסופסוף דלף מספר ימים לפני שיצא באופן רשמי ביום שני. ניקי היא המלכה הנוכחית של העולם - זה כבר ברור וגם אפרט על כך שבוע הבא בביקורת מלאה. בינתיים, קבלו אותה בדואט עם דרייק - אולי כן ואולי לא הבעל שלה, הם אוהבים לשחק על הספק - כששניהם שורפים את המיקרופון ונותנים כבוד לסנדק, ליל וויין.

ואם כבר בסנדקים וכבוד עסקינן, אז קבלו את השיר החדש של דוקטור דרה - השני שהגיע תוך שבוע - שאמור להיות חלק מ-"Detox" המצופה, שממאן להגיע כבר יותר מעשור. השיר הנ"ל נשמע יותר כמו שיר של אמינם משל דרה, בגלל הפזמון הרכרוכי והעובדה שרוב ההיפ הופ בשיר מגיע מסלים שיידי, שמתבכיין על זה שהוא התגעגע, שהוא צריך רופא, ושדרה חייב לחזור כבר למשחק.

לא כל כך ברור לי מאיפה פתאום צצו הפרודג'י שוב, איך הם קשורים לג'יי-זי ולמה לעזאזל הם עשו לו רמיקס, אבל אני חייב להודות שהתוצר נשמע לא רע בכלל. אגב ג'יי-זי, השבוע יצא לאיש אוסף להיטים מוצלח וגם דלף שיר אחד, באיכות לא משהו, מתוך האלבום המשותף שאמור לצאת לו עם קניה ווסט. אמשיך לעדכן אתכם, מן הסתם.

גירל טוק חזר עם עוד אלבום, עוד מאשאפים ועוד כמה מאות סמפולים. על הנייר זה נשמע מדהים, אבל בפועל קשה לי להתרגש. אי אפשר לשים את האצבע על מה בדיוק השתנה, הרי המוזיקה שלו פחות או יותר נשארה בשלה, אבל הפעם זה מרגיש לי עמוס ומבלבל ובעיקר מעייף. למיקס נכנס הקטע האחרון באלבום - הוא רגוע יותר, אז התמודדתי איתו בשלום.